הכתב הסיני – מכשול לקדמה?

סינית נחשבת בעיני חלק מהאנשים לשפה הקשה ביותר ללימוד בעולם. על אף שניתן להתווכח על אמיתות טענה זאת, רבים תולים את האשם בכתב הסימנים הסיני, המטיל אימה על רבים מהזרים המבקשים לשלוט ברזיו.

הכתב הסיני הוא אחת ממערכות הכתב הנמצאות בשימוש לאורך התקופה הארוכה ביותר בהיסטוריה, ומספר האנשים המשתמשים בה הוא מהגבוהים על פני כדור הארץ. התהליך שבו השתנה הכתב הסיני הוא תהליך של סטנדרטיזציה והאחדה הדרגתית של צורת הסימניות.

^{כל ילד (סיני) יכול - משחק לזיהוי סימני הכתב}

עם זאת, בראשית המאה ה-20 ובמקביל לנפילת שלטון הקיסרות, נשמעו קולות בסין שקראו לביטולו או לשינויו של כתב הסימנים. המצדדים בעמדות אלו ראו בכתב הסימנים את האשם לרבים מחולייה של סין, ובראש ובראשונה מערכת כתב מסורבלת ומעיקה המנציחה בערות ואי ידיעת קרוא וכתוב. בכך למעשה מונעת מערכת הכתב מסין להתפתח, להתקדם ולהפוך למדינה מודרנית ומשגשגת. על אף שההצעות המעשיות לשינויים מרחיקי לכת בכתב לא אומצו בסופו של דבר, הרי שחלק מהעקרונות שנדונו בתקופה זאת השפיעו מאוחר יותר בהיסטוריה על פישוטו של כתב הסימנים.

מעניין לציין כי אבי הספרות הסינית המודרנית ואחד מאנשי הרוח המוערכים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה של סין, לוּ סוּ'ן (Lu xun, בסינית: 鲁迅), כתב כי "אם לא יבוטלו הסימנים הסיניים, תאבד סין" (汉字不灭，中国必亡).

^{לו סון - ראה בסימני הכתב הסיני אבן נגף}

בין אלו שמתחו ביקורת על כתב הסימנים ניתן למצוא את תנועת "הארבעה במאי", אשר הוקמה בשנת 1919. חברי התנועה, מרביתם אינטלקטואלים ששבו חזרה למולדתם לאחר שרכשו השכלה מעבר לים, דגלו בהתרחקות מהמסורת הסינית שנתפסה כמשקולת כבדה על צווארו של העם אשר מונעת ממנו להיחלץ מחוליו. הם קראו לחדשנות ולאימוץ נרחב של רעיונות מערביים ובמקביל - ראו בכתב הסימנים מכשול בפני מודרניזציה. בשל כך, היו מהם שהציעו לפשט את הכתב, או פשוט- לבטלו. אחד ממנהיגי תנועת "הארבעה במאי", פו סה-ניין (Fu Sinian, בסינית: 傅斯年) קרא לכתב הסיני "כתב שדים של שוורים ורוחות נחשים" (牛鬼蛇神的文字), ביטוי שבקורו בבודהיזם ומתאר בהשאלה דבר מכוער ומרושע גם יחד.

וואנג ג'אוֹ (Wang Zhao, בסינית: 王照), צידד ברעיון התעתוק, בדומה לכתב הקאנה היפני ההברתי. הוא השתמש בחלקים מהסימנים הסיניים ויצר 62 תחיליות וסופיות. וואנג היה הראשון שביקש ליצור מערכת המבוססת על חלקים מהכתב הסיני ליצירת תעתיק פונטי. לעבודתו השפעה עד ימינו וכיום משתמשים בטאיוואן בעקרונות שהתווה בשיטה הידועה בשם בּוֹפּוֹמוֹפוֹ. 

בנוסף, לוּ ג'וּאנג-ג'אנג (Lu Zhuangzhang, בסינית: 卢戆章) העלה מספר הצעות שבכולן קרא לאמץ כתיבה פונטית של השפה הסינית. בין הצעותיו, אימוץ הכתב הלטיני לצורך תעתיק הסינית, שימוש בכתב הקאנה ההברתי הנפוץ ביפן וכן שימוש ב-37 חלקי הסימנים הסיניים לצורך הרכבת מערכת כתב פונטית. כך, האמין לו, יהפכו הקריאה, הכתיבה וזיהוי המילים לפעולות קלות ופשוטות.

 
^{מימין - פו סה-ניין, לא גילה חיבה יתרה לכתב הסימנים, משמאל - לו ג'ואנג-ג'אנג, העדיף כתב פונטי של השפה הסינית} 

הגדיל לעשות ווּ גְ'ה-חוּי (Wu zhihui, בסינית: 吴稚晖), חבר המפלגה הלאומית, שטען כי על סין לחדול משימוש בכתב הסימנים, ולהשתמש בשפת האספרנטו. ג'אנג בּינג-לין (Zhang Binglin, בסינית: 章炳麟) הגיב להצעה רדיקלית זאת במאמר שפרסם, בו שלל מכל וכל את הצעתו של וו. עם זאת, הוא ציין מספר קשיים  בלימוד הסימנים וכן הציע דרכי פתרון אפשריים.

לדבריו, יש צורך בשיטה בה ניתן יהיה לבטא בכתב את צלילי הסימנים, דבר שיקל על הגייה נכונה ותקשורת. על מנת להסיר את המכשול המונע את ההפצה של חינוך, יש צורך בתעתיק פונטי שיסייע בידי המבוגרים שרוצים ללמוד קרוא וכתוב וכן בשלבי החינוך היסודיים. לצורך כך, הוא השתמש בסימנים מכתב החותם הגדול על מנת לקבוע 36 תחיליות ו-22 סופיות. בנוסף, טען כי כתב הסימנים קשור הדוקות לשפה הסינית, כמו גם להיסטוריה ולתרבות ולכן לא ניתן אף להעלות על הדעת לחדול מלהשתמש בו. כמו כן, במקביל לביעור האנאלפביתיות והנחלת הכתב לילדים, אמר, יש צורך להעניק דגש ללימוד היסטוריה ותרבות במערכת ההשכלה הגבוהה.

 
^{העדיף לעבור לשפת האספרנטו - וו ג'ה-חוי (מימין), לעומתו ג'אנג בינג-לין יצא להגנת כתב הסימנים} 

תנועת "התרבות החדשה" (Xin wenhua yundong, בסינית: 新文化运动) שהופיעה בשנות ה-20 של המאה שעברה קראה גם היא לערוך רפורמות בכתב הסיני. במאמר שהתפרסם בעיתון התנועה ב-1923 קרא צ'יין סואן-טונג (Qian Xuantong, בסינית: 钱玄同) לכתיבה פונטית של השפה הסינית. הוא סבר כי ללא מהלך זה לא ניתן יהיה לחנך את המוני העם. בנוסף, יעמוד הדבר כמכשול בדרך לאיחודה ופיתוחה של סין.

עם זאת, ראוי להזכיר כי הטענה שכתב הסימנים הוא הסיבה לאחוז גובה אל אנאלפביתים איננה נכונה. מספר יודעי קרוא וכתוב קשור לרמת החינוך וכן לפיתוח החברתי והכלכלי במדינה. לאמיתו של דבר, לפני המאה ה-18 אחוז יודעי הקרוא וכתוב במדינה היה תמיד הגבוה ביותר בעולם, ועמד על כ-5%. הדבר קשור לכך שהכלכלה הסינית הייתה עשירה למדי, וכן לחשיבות הרבה שייוחסה לחינוך בסין. יש הטוענים שבהשוואה למדינות אחרות, המצב בסין היה יחסית טוב. כך למשל, באזורים הכפריים של אירופה בזמן ימי הביניים, לא היה איש שידע קרוא וכתוב מלבד הכמרים.