מו-דזה: אתיקה מסוג חדש

מוֹ-דְזְה (Mozi, בסינית: 墨子, ידוע גם כ- Mo di, בסינית: 墨翟) הוא פילוסוף חשוב שפעל בתקופת המדינות הלוחמות. קורות חייו אינם ברורים כלל ועיקר. כיום מקובל לחשוב שפעל בין שלהי המאה ה-5 לראשית המאה ה-4 לפנה"ס, לפני הופעתו של מנציוס. דבר זה מציב את מו-דזה בראשיתה של תקופת המדינות הלוחמות (403-221 לפנה"ס). מספר מקורות מוקדמים מעידים, כי בדומה לקונפוציוס, הוא נולד במדינת לוּ ובשלב מסוים בחייו היה שר במדינת סוֹנג. על פי המסורת, התאבק באבק רגליהם של מורים קונפוציאניים, אך מרד בתורתם בשלב מאוחר יותר. הוא עבר ממדינה למדינה והציג את רעיונותיו לשליטים השונים, בתקווה שיאמצו את דרכו ויגייסו אותו לשורותיהם.

האסכולה שפיתח מו-דזה שיחקה תפקיד חשוב והייתה אחת מ-4 האסכולות המרכזיות של אותה תקופה. לצד הקונפוציאניים, היו המוהיסטים אחד משני הזרמים העיקריים והמשפיעים ביותר בתקופת המדינות הלוחמות. אף על פי שעקרונות משנתו מופיעים בספר הנקרא "מו-דזה", סביר להניח שלא הוא עצמו חיבר אותו אלא תלמידיו.

קהילות מוהיסטים לא התקיימו בתקופת שושלת צ'ין, אך רעיונותיהם השפיעו עמוקות על הגותם של פילוסופים בשלב זה בהיסטוריה הסינית. בין שלהי המאה ה-3 וה-4, כתבו מוהיסטים את הטקסטים הקיימים הקדומים ביותר בנושאי לוגיקה, גאומטריה, אופטיקה ומכניקה. הלוגיקה המוהיסטית השפיעה על טכניקת הטיעון של ראשוני ההוגים הסינים, בעוד ששאיפותיהם לשלטון מריטוקרטי וטובת הציבור עזרו לעצב את הפוליטיקה הפילוסופית והמדיניות של שושלות צ'ין והאן.

מו-דזה היה הפילוסוף הסיני הראשון שהתנגד למשנה הקונפוציאנית. מן הנודעים ביותר בעקרונות להם הטיף מו-דזה הוא "אהבה אוניברסלית" (Jianai, בסינית: 兼爱), הקורא לאהבה שאיננה מבחינה בין האני לאחר, הקרוב לרחוק, הזר ובן המשפחה. תפיסה זאת עומדת בניגוד מוחלט לזאת הקונפוציאנית, הדורשת מתן כבוד במסגרת חברתית ומשפחתית היררכית. מו-דזה קרא לשליט ולנתין, לאב ולבנו לבסס את מערכת היחסים שלהם על תשתית של אהבה הדדית לא אנוכית, מכיוון ש"האוהב את הזולת כמו אוהב את גופו שלו". לדבריו, "כאשר בני האדם לא אוהבים איש את רעהו, מן המוכרח שילסטמו זה את זה, כאשר השליט והשר לא אוהבים זה את זה, לא תמצא נאמנות, כאשר אב ובנו לא אוהבים זה את זה, לא יתקיים כיבוד הורים ומורים." מו-דזה ממשיך ומונה את היחסים ההיררכיים השונים, להם הוא מציע תשתית רעיונית ומוסרית חדשה.

שיטתו של מו-דזה ביקשה גם להציע מזור לחוסר היציבות הפוליטית ושפיכות הדמים של תקופתו. הוא סבר שהסיבה לכך היא חוסר האהבה הדדית בין הפרטים השונים בחברה, ודגל בעיקרון אותו כינה "אי התקפה" (Feigong, בסינית: 非攻). הוא גינה תוקפנות צבאית, וראה בא צעד בלתי משתלם (גם לא לתוקף) ובלתי מוסרי. עם זאת, המלכים הקדמונים יצאו למלחמות צודקות, במאבקיהם נגד שליטים עריצים ורשעים.

מו-דזה קרא להקמת מערכת שלטון המבוססת על מריטוקרטיה, המכונה על ידו "העלאת המוכשרים" (Shangxian, בסינית: 尚贤). להשקפתו, מנהיגי המדינה, בהם גם הקיסר, צריכים להיבחר על סמך יכולותיהם וכישרונם, ולא על סמך ייחוס משפחתי.

על פי השקפת עולמו, לא קיים גורל קבוע לאדם (Ming, בסינית: 命), אלא האינדיבידואל עצמאי לבחור ולעצב את חייו ועתידו. לדידו, האסונות הנופלים על האדם אינם תוצאה של גורל שנקבע מראש.

עם זאת, החזיק מו-דזה בדעה הרואה בשמיים (Tian, בסינית: 天) כוח היכול להעניש את הסוררים ולגמול לעושי הטוב. לעל-טבעי חשיבות רבה במשנתו, אשר רואה ב"רצון השמיים" (Tianzhi, בסינית: 天志) מרכיב מהותי. ה"שמיים" מתוארים כאישיות על-אנושית המענישה את הרשעים וגומלת לעושי הטוב. כוח זה הוא גם אמת המידה של המוסרי והנכון. הבנה זאת שונה מזאת בה החזיקו הקונפוציאניים, שראו ב"שמיים" כוח מוסרי מסתורי ועלום, שאינו מתערב בחיי בני האדם. לצד "השמיים", סבר מו-דזה שקיימים גם שדים (gui, בסינית: 鬼) ורוחות (shen, בסינית: 神). כוחות אלו יכולים להיטיב ולברך, אך גם לזעוף ולהעניש את הסוררים. 

מו-דזה הטיף לממשל הנוהג בחסכנות ובצנעה (Jieyong, בסינית: 节用). מותרות שאין בהם צורך ממשי - מגונים הם. בנוסף, הוא קורא לחסכון בקיום טקסי הלוויה (Jiezang, בסינית: 节葬) ורואה בשלילה גם את המוסיקה המבוצעת בחצרות האריסטוקרטיה (Feiyue, בסינית: 非乐). בכך תוקף הוא נוהגים שהיו יקרים לליבם של הקונפוציאניים, שראו בקיום טקסים ארוכים ומדוקדקים כלי חשוב לשמירה על סדר חברתי הרמוני.

לא קיים תרגום לעברית מן המקור הסיני של הספר "מו-דזה". תרגום מאנגלית הכולל מבחר מכתביו יצא בהוצאות "אסטרולוג".