המלחמות והמאבקים שאפיינו את האביב והסתיו המשיכו במגמת הסלמה גם לתוך תקופת המדינות הלוחמות, שהחלה ככל הנראה בשנת 403 לפנה"ס, עם פיצולה של ממלכת גִ'ין לשלושת מדינות גָ'אוֹ, הָאן ו- ווֶיי, ונמשכה עד לשנת 221 לפנה"ס. תקופה זו הייתה גדושה בתמורות חברתיות ופוליטיות מעמיקות.
על אף אווירת התוהו ובוהו שפשטה בכל רחבי הממלכה, היו אלה שנים של פריחה תרבותית מופלאה שלא הייתה כדוגמתה בעבר. מערך האצולה התורשתי שהתחזק בימי האביב והסתיו קרס לחלוטין ואת מקומו תפסה שכבת הפקידים והיועצים המשכילים, אשר קיבלה את מעמדה כתוצאה מכישוריה ויכולותיה האינטלקטואליות. שכבה זו תרמה רבות לעיצוב המוסדות והערכים של התרבות הסינית באותה התקופה. בעקבות קריסת הסדר החברתי ואובדן הערכים הגיעה הפעילות המחשבתית לשיאה עם הופעתן של אסכולות מחשבה שונות, כשהחשובות ביניהן היו הקונפוציאניזם, המוהיזם, הדאואיזם והלגליזם. האסכולות הללו סיפקו את האידיאולוגיה החברתית והמדינית עליה הושתתה החברה הסינית באותם ימים והשפעותיהן ניכרות בסין עד היום בכל תחומי החיים.
לקראת סוף התקופה, מאזן הכוחות השתנה. מספר המדינות הצטמצם עד שבסופו של דבר נותרו בזירה שבע מדינות עיקריות (צ'ין, האן, וויי, צ'וּ, ג'או, צִ'י ו- יֵן). התעצמותן של אלה נבעה בעיקר מהרפורמות הפוליטיות אותן הנהיגו, כשהחשובה והבולטת ביניהן הייתה זו אשר נערכה בבית המלוכה של מדינת צ'ין.
סין בתקופת המדינות הלוחמות. 7 מדינות הנלחמות על השליטה. לבסוף שושלת צ'ין (במפה מופיעה בורוד כהה) הצליחה לכבוש את שכנותיה
בשנת 230 לפנה"ס פתח יִנְג גֶ'נְג, שליט מדינת צ'ין, במסע לאיחודה של סין. הוא הצליח תוך תשע שנים בלבד להכניע את ששת המדינות היריבות ולספח אליו את שטחיהן ובזאת הביא לקיצן של יותר מ-600 שנים של מלחמות ופירוד.
1 2 3
