מאת: CRI תרגום: ליאת סוזנה
לאחר נפילתה של שאנג קמה האחרונה מבין שושלות המלוכה בסין העתיקה- שושלת ג'וֹאו. היא נוסדה בשנת 1027 לפנה"ס ושלטה למשך כ-770 שנה, עד אשר הודחה מהשלטון ע"י מדינת צ'ין, זו אשר לימים תביא לאיחודה של סין ותכונן בה את מוסד הקיסרות.
שושלת ג'ואו נחלקת למעשה לשתי תקופות שונות- ג'ואו המערבית וג'ואו המזרחית, כשאת המעבר ביניהן מסמלת העתקת עיר הבירה מזרחה. ג'ואו המזרחית נחלקת גם היא לשתי תקופות: האביב והסתיו והמדינות הלוחמות.
ג'ואו המערבית שלטה בין השנים 1027 ל-771 לפנה"ס. מייסד השושלת, המלך ווּ (מילולית: "הלוחם"), הנהיג את קואליציית המדינות שמאסו בשלטון שאנג והכניע את אחרון מלכיה באחד מהקרבות החשובים בהיסטוריה הסינית. לאחר מכן העתיק את עיר הבירה לעיר הָאוֹ צפון מערבית לסִיאָן המודרנית. לאחר מותו של המלך וו, הוכתר בנו הבכור צֶ'נְג כיורש העצר, אך מכיוון שהיה עדיין נער צעיר, דודו גוֹנְג דָאן, הדוכס מג'ואו, מונה לו כעוצר.
המלך ווּ והדוכס מג'ואו. שליטים אידיאלים שדאגו לעמם
על מנת לבסס את שושלת ג'ואו כיורשת הלגיטימית של שאנג ולבצר את הקשר עם אזורי הספר שנכבשו על ידה, אימץ הדוכס מג'ואו דפוסים חדשים של שליטה וארגון חברתי, אשר כללו את מערך קשרי הדם, חלוקת הנחלות וגיבוש מערך הטקסים. כתוצאה מכך, הפכה שושלת ג'ואו לממלכה המחולקת לנחלות אשר הוענקו על-ידי המלך לראשי משפחותיהן של שכבת האצולה השלטת.
1 2 3
