מנציוס: ממשיכו של קונפוציוס

מנציוס (Mengzi, בסינית: 孟子, מילולית: "החכם מֶנג") נחשב לממשיכו ולמפתח תורתו של קונפוציוס. שמו בסינית הוא מֶנג קֶה (Meng Ke, 孟轲). השם מנציוס הוא השם הלטיני שקיבל במערב לאחר התוודעות ראשוני האירופאים לתורתו.

מנציוס נולד בשנת 372 במדינת דְזוֹאוּ (אזור מחוז שאנדונג של ימנו). הוא התייתם מאביו בילודתו ואמו דאגה בקפדנות לחינוכו. על פי המסורת הוא למד אצל נכדו של קונפוציוס, דְזְה סְה. אך מבחינה היסטורית נראה כי אין הדבר אפשרי. מנציוס חי בתקופת המדינות הלוחמות, ובדומה לקונפוציוס, גם הוא עבר בין המדינות והשליטים השונים בזמנו וניסה למצוא מלך אשר יישם את עצותיו בשלטון ממלכתו. לפני שושלת סונג לא זכתה תורתו של מנציוס למקום נכבד בחיי הרוח הסינים. המלומד הניאו-קופוציאני, ג'וּ סִי, שחי בזמן שושלת סונג הדרומית, הכניס את ספרו של מנציוס לקאנון הספרים הקונפוציאני ובכך הקנה לו את מעמדו הרם. קאנון זה מנה 4 ספרים, "המאמרות","תורת הגדול", "דרך האמצע וקיומה" ו-"מנג-דזה". ספרים אלו שוננו על ידי המעומדים לבחינות הקיסריות ושימשו כאבני יסוד של החברה והתרבות הסינית.

הספר המיוחס למנציוס והנקרא על שמו "מנג דזה", מכיל ברובו דיאלוגים בין מנציוס לבין שליטים שונים. בדיאלוגים אלו נפרשת משנתו בנושאי חברה, שלטון וטבע האדם. במהלך הקריאה בספר, נחשפת כתיבתו הבהירה וחדת הלשון של מנציוס, המצטיינת ברטוריקה ובלוגיקה של טיעוניה. מנציוס הושפע רבות מתורתו של קונפוציוס, אך הוא גם פיתח אותה והתייחס לנושאים אשר דעתו של קונפוציוס נותרה עמומה בהם.

על פי משנתו של מנציוס, על עקרונות מוסריים לשמש כבסיס לשלטון. בבואו של השליט להנהיג את מדינתו, עליו לשים לנגד עיניו את המוסר והצדק ולא את הרווח והתועלת. מנציוס הציב את רווחת וטובת העם כקודמת לכל. אחריה ממוקמת הממלכה ורק אחר כך השליט. חובתו היא להגן, לדאוג ולהיטיב עם נתיניו. אם השליט לא ממלא תפקידים אלו, לעם יש זכות מלאה להפילו מכס השלטון. מנציוס אף מפרט ומסביר כיצד ניתן ליישם שלטון מסוג זה תוך הבאת דוגמאות מתחומי הכלכלה וניהול המדינה.

יסוד נוסף במשנתו של מנציוס היא הבנתו את טבע האדם. בשונה מתפיסת היהדות והנצרות, מנציוס סבר שנטיית ליבם הטבעית והמולדת של כל בני האדם היא עשיית הטוב. על האדם מוטל התפקיד לטפח ולשמר את הטוב המולד שבו. גם ביחסים הבין אישיים הדגיש מנציוס את חשיבותם של המוסר והצדק כעקרונות מנחים להתנהלותה של החברה.

דן דאור ז"ל תרגם את הספר לעברית, שיצא לאור בהוצאת "מוסד ביאליק".