מאת: תרצה ערב
הקונפוציוניזם, האסכולה הפילוסופית המשפיעה ביותר בסין, סבל תמיד מדימוי יבש ומוסרני. עיסוקו הבלתי פוסק בחוקים מוסריים ושאיפתו לעצב את האדם בדמות הג'נטלמן, "איש המעלה", משווים לו אופי דידקטי. למען האמת, דימוי זה רחוק מהמציאות מרחק רב; ספרי הקאנון הקונפוציאנים: "המאמרות", "מנג-דזה", "תורת הגדול" ו-"דרך האמצע וקיומה", הם ספרים מרתקים האוצרים שנים רבות של חשיבה פילוסופית, מנהגים ושירה, במתודה הזרה לאדם המערבי.
הפרק הראשון במאמרות קונפוציוס: אחד הספרים המשפיעים ביותר בהיסטוריה האנושית
חשיבותם העיקרית של ספרי הקאנון נעוצה בתפקידם במערכת החינוך ובבחינות הקיסריות. שיטת הבחינות נוסדה בתקופת שושלת האן, במאה הראשונה לפנה"ס. תפקידה היה לאתר את האנשים המוכשרים ביותר במדינה – ללא התחשבות במעמדם – על מנת למנותם לפקידים בממשל. ההנחה הבסיסית הייתה כי רק אנשי רוח יוכלו לשמש כפקידים; היכולות הטכניות של המועמדים אינן חשובות כמו חוסן נפשי וידע מעמיק בתרבות ובספרות. אך כבר במאה הראשונה לספירה משתלטות משפחות אצולה על הבחינות, ומשכיחות את מטרתן העיקרית: גיוון והכנסת "דם חדש" למערכת השלטונית. עד נפילת השושלת הפקידות הגבוהה אוישה על ידי בעלי הכוח והממון, כשאנשים מוכשרים ממעמדות נמוכים יותר לא יכלו להשתלב כפקידים.
1 2 3 4 
