השזיף באגרטל הזהב

הרומן "השזיף באגרטל הזהב" (Jin ping mei, בסינית: 金瓶梅, תורגם לאנגלית גם תחת השם: The Golden vase) נכתב בשלהי שושלת מינג והתפרסם תחת שם הפסידונים לָאנְלינג סְיָאוֹ- סְיָאוֹ שֶנְג (Lanling xiaoxiao sheng, בסינית: 兰陵笑笑生, מילולית: האדון הלועג של לאנלינג). עד היום טרם התגלה שמו האמיתי של הסופר. עם זאת, על פי שם העט שברר לעצמו ניתן לשער שהתגורר בלאנלינג, השוכנת במחוז שאנדונג של ימינו. הרומן ממקם את זמנו בשלהי שושלת סונג הצפונית. הוא משתרע על פני 100 פרקים ועוקב אחר 200 דמויות שונות, עשיר בשפתו המכילה שירים, חרוזים, פתגמים ואמרות.

בשל חלוציותו הספרותית והשפעתו הרבה, יש המחשיבים אותו כרומן החמישי לצד ארבעת הרומנים הסינים הקלאסיים, "רומן שלוש הממלכות", "המסע למערב", "חלום ההיכלות האדומים" ו"גדת המים".

היצירה עוקבת אחר חייו של סִי מֶן-צִ'ינְג (Xi menqing, בסינית: 西门庆), סוחר כושל ובעליה של חנות תרופות, המצליח לטפס במהירות במעלה דרגות החברה בעזרת מזימות ותככים. בדרכו מעלה הוא אינו בוחל באף דרך, ובתוך כן שחיתות ושוחד נהפכים לדבר של מה בכך. לבסוף, בזכות עושרו הרב ונכלוליותו הוא אף זוכה לקבל משרה בפקידות הקיסרית. במקביל, הוא מעביר את ימיו בנהנתנות ורברבנות, כמו גם ברדיפה אחר תאוות מיניות שאינן יודעות גבול. כתוצאה מאורח חייו, נפגעת בריאותו והוא מת בפתאומיות.

סי, שטוף הזימה, עשיר דיו כדי לשאת 6 נשים ופילגשים. הרומן כולל 72 תיאורי מין מפורטים, העוקבים אחר הרפתקאותיו החושניות של הגיבור עם 19 שותפות שונות. בשל כך, נחשב בעבר כחומר פורנוגרפי ונאסר לפרסום. עם זאת, כיום מוכר הוא בעולם האקדמי כאחת מהיצירות החשובות בספרות הסינית.

שמה של היצירה שאול משמות שלוש הנשים המרכזיות בהן הוא עוסק. פאן ג'ין-ליין (Pan jinlian, בסינית: 潘金莲, שמה הפרטי משמעו: לוטוס הזהב), לי פינג-אר (Li pinger, בסינית: 李瓶儿, שמה הפרטי משמעו: אגרטל קטן) ופאנג צ'ון-מיי (Pang chunmei, בסינית: 庞春梅, שמה הפרטי משמעו: פריחת שזיף האביב).

לפני כתיבתו של רומן זה, עסקו היצירות הספרותיות רובן ככולן באירועים היסטוריים ומיתולוגיים. הופעתו הייתה פריצת דרך חלוצית, שסטתה מהמקובל עד אז. "השזיף באגרטל הזהב" הוא הרומן הראשון המגולל את סיפור חייהם של הדמויות מנקודת מבט ריאליסטית, המציבה את חיי האדם כמות שהם, על פרטיהם הרבים, במוקד היצירה הספרותית. חיי היומיום ופרטי-פרטיהם הטריוויאליים הפכו לתמות ספרותיות בפני עצמן. מבנה הרומן גם הוא איננו מתמקד אך ורק בדמות אחת ראשית, אלא בדמויות רבות ושונות הפרושות כרשת. מאפיינים אלו סללו את הדרך ליצירות שנכתבו מאוחר יותר, דוגמת "חלום ההיכלות האדומים".

מרכיבים נוספים של הרומן מתגלים מתוך התבוננות בדמויותיו. הרומן מרבה להציג דמויות עגולות, מורכבות דינמיות ואמביוולנטיות, תוך שהוא חושף את צדדיהן הכעורים כמו גם היפים, המתקיימים זה לצד זה. במקביל לביקורת שהוא מעביר על רעות החברה הקלוקלת, מבקש הרומן לחגוג את המציאות, ועובר בנקל בין תיאורי הרע והטוב. בעודו מתאר וחושף את הקלוקל, משתמש הוא בשפה ברורה ופשוטה החושפת גם את לבטיה של הדמות.

מבחינת לשונו הספרותית, מבטאת היצירה התפתחות סגנונית חדשה. הרומן "שלוש הממלכות" כתוב הן בשפה המדוברת והן בשפה הקלאסית. "גדת המים" ו"המסע למערב" מציגים בשלות הקורמת עור וגידים בתחום הכתיבה בשפה המדוברת, ובמקביל בעיצוב ובעידון השפה. לעומת זאת, "השזיף באגרטל הזהב" משקף מבע אחר של היבט זה. הרומן משתמש בשפה מלאת חיים ועסיסית, הנותנת ביטוי לא רק לשפה המדוברת אלא אף לשפת הדיבור העממית וסלנג.

היצירה תורגמה לשפות שונות, בהן אנגלית, אך טרם תורגמה לשפה העברית.