חלום ההיכלות האדומים

באמצע המאה ה-18, בתקופת השגשוג והפריחה של הקיסר צְ'יאנְלוֹנְג משושלת צִ'ינְג, הופיע בעולם הספרות הסיני רומן שחזה מראש את קץ עידן הפאודליות והתאבל עליו עוד לפני שתם: זהו רומן "חלום ההיכלות האדומים" (红楼梦 Honglou Meng) מאת צָאוֹ סוּ'אֶה-צִ'ין (1724?-1763?), אחד מארבעת הרומנים הגדולים של שושלת צ'ינג.

^{צאו סו'אה-צ'ין. נולד למשפחה אצילה, גדל בעוני וכתב את אחד הרומנים
המוערכים ביותר בספרות הסינית}

חלום ההיכלות האדומים הוא רומן קלאסי מונומנטלי. אין ספק שיצירת המופת נכתבה בידי אדם בעל כשרון כתיבה עצום, אך גורם חשוב יותר על בכתיבת הספר היה התדרדרותה של משפחתו העשירה של הסופר אל חיי דלות ועוני. אחד מאבותיו של צאו סו'אה-צ'ין היה מחביבי הקיסר קָאנְג-סִי, ובילדותו המוקדמת של הסופר משפחתו הייתה אצילה ועשירה. אך לאחר שנפטר הקיסר ובנו עלה לשלטון, איבדה המשפחה את מעמדה ועושרה. סבו של צאו סו'אה-צ'ין פוטר, הקיסר החדש החרים את כל רכושה של המשפחה, והורה לה לעבור אל בייג'ין. צאו סו'אה-צ'ין הצעיר עבר עם בני משפחתו מדרום סין לבייג'ין, חי חיי מרורים וחווה על בשרו את אדישות החברה סביבו. בימיו האחרונים התגורר צאו סו'אה-צ'ין בפרבר מערבי של בייג'ין, שם כתב תחת תנאים קשים שמונים פרקים מהרומן "חלום ההיכלות האדומים". הוא נפטר לפני שהספיק לסיים לכתוב את הרומן.

הספר, הנקרא גם "סיפורה של אבן", יצא לאור לפני מותו של הסופר, אף על פי שלא הושלם בימי חייו. לאחר מותו של צאו סו'אה-צ'ין, לקח לידיו את המושכות משכיל אחר בשם גָאוֹ אֶה והשלים את היצירה בת 120 הפרקים על פי כוונתו של צאו.