שושלת סונג

לאחר נפילתה של שושלת טאנג המאוחרת, סין שוב מצאה עצמה, בפעם האחרונה בהיסטוריה, מפוצלת ומפורדת, בתקופה המכונה בספרי ההיסטוריה כחמש השושלות ועשר הממלכות (907-960). מי שהביא את הפיצול לסיומו היה גָ'אוֹ קוּאָנְג יִין, אשר היה מפקד הארמון של אחת מהשושלות הצפוניות. הוא נטל את השלטון מידי המלך בהפיכה צבאית, ולקח על עצמו את המשימה של איחוד סין מחדש, עם כינונה של אחת השושלות המפוארות בהיסטוריה של סין הקיסרית- שושלת סוֹנְג (Song בסינית: 宋).

 
^{סוֹנְג טָאי דְזוּ, אביה המייסד של סונג הצפונית}

עם ייסודה של סונג, קבע גָ'אוֹ, ששמו הקיסרי היה סוֹנְג טָאי דְזוּ, את קָאיפֶנְג כעיר הבירה של השושלת. אם בעבר הבחירה נבעה אך ורק משיקולים אסטרטגיים, הפעם השיקולים היו כלכליים גרידא, שכן קאיפנג ישבה בדיוק במקום בו הועברה התבואה מדרום סין צפונה.

קיסרות סונג מחולקת לשתי תקופות: סונג הצפונית וסונג הדרומית. היא החזיקה מעמד למשך 319 שנים, עד להקמת שושלת יואן על ידי המונגולים בשנת 1279.

ניסיונותיו של גָ'אוֹ לבסס את ריבונותה של סונג ולאחד תחתיה את סין ניתקלו בקשיים, שכן בדיוק באותה התקופה התקיימו במקביל באזורים שונים בסין שושלות ברבריות לא פחות חזקות. בצפון התחרו על ההגמוניה שתי שושלות שהוקמו על ידי שבטים זרים- שושלת ליָאוֹ הקיטאנית ששלטה בין השנים 947-1125, ושושלת גִ'ין הג'ורצ'נית (1115-1234). בצפון מערב הוקמה על ידי הטאנגותים שושלת סיה המערבית (1038-1227).

^{סונג הצפונית (בצהוב), ומעליה שושלת ליאו (בכחול)}

לג'או, שכיהן כקיסר עד לשנת 976, היו יכולות ניהוליות יוצאות דופן. בשנותיו הראשונות הוא נקט במדיניות מאופקת וזהירה והשקיע את מירב המאמצים בחיזוק הבסיס הצפוני של השושלת. בהמשך הוא יזם שורה של מסעות צבאיים והחל אט אט להשתלט על חלקיה הדרומיים של סין. הקיסרים שבאו אחריו אמנם ניסו להשתלט על השושלות הזרות שהיוו איום מתמיד על סונג, אך ללא הצלחה.

לקראת סוף המאה העשירית, החלה תקופה של שגשוג ופריחה בסין, שהגיעה לשיאה באמצע המאה ה-11, אז נחשבה סונג לאימפריה המתורבתת, המשגשגת והמאוכלסת ביותר בעולם. מערכת החינוך היתה מפותחת מאד, היתה התפתחות של ערים ומסחר וגידול עצום ביצוא. כל אלה הביאו לעליה חדה בהכנסותיה של המדינה.