שושלת סונג

בסופו של דבר, בשנת 1127, כשנתיים לאחר שהביסו את שושלת ליאו, פלשו הג'ורצ'נים משושלת ג'ין לקאיפנג והשתלטו עליה. למשפחת סונג לא היתה ברירה אלא להיכנע ולסגת דרומה, ולהקים שם את שושלת סונג הדרומית.

^{סונג הדרומית (באדום), מעליה בצהוב שושלת ג'ין}

בתחילה נקבעה העיר נאנג'ינג (מילולית: הבירה הדרומית) כבירת השושלת, אך בהמשך הועברה החצר הקיסרית ללִי-אָן, האנג-ג'ואו של היום. קיסרי סונג הדרומית לא חלקו עם אחיהם מצפון את השאיפה לאחד את כל סין תחתם, הם היו די מסופקים בלשלוט על האזורים מדרום לנהר היאנגצה, ולא תכננו כלל לנסות ולהרחיב את ריבונותם צפונה.

על אף שסונג הדרומית היתה חלשה מבחינה צבאית ופוליטית, שלטונה התאפיין בשקט יחסי, שאיפשר את המשך הפריחה הכלכלית והתרבותית של סין באותה התקופה. מלבד ההישגים יוצאי הדופן בתחום הספרות והאמנות, זו היתה תקופה גדושה בהמצאות וחידושים טכנולוגיים, וביניהם המצאת האותיות הניידות שחוללו מהפיכה בתחום הדפוס, כ-400 שנה לפני שהומצאו באירופה. בנוסף, גם המצפן זכה לשידרוג באותה התקופה, עם המצאתו של הכרונומטר, השעון האסטרונומי הראשון, על ידי המדען סוּ סוֹנְג. ההמצאה שיפרה משמעותית את יכולות הניווט הימי.

^{השעון האסטרונומי הראשון}

אך ללא ספק, אחד ההישגים החשובים ביותר שנזקפים לזכותה של קיסרות סונג, היה ייסודה של התורה הניאו-קונפוציאנית על ידי מלומדים ואנשי רוח כדוגמת ג'וּ-סִי ולוּ ג'יוּ-יוּאָן. מדובר באורתודוקסיה חדשה שאימצה אלמנטים גם מהתורה הקונפוציאנית וגם מהדת הבודהיסטית, ויצרה למעשה מסגרת חדשה של תפיסה דואלית המשלבת בין רוח וחומר.

מתחילת המאה ה-13 ואילך החל להתגבש לאיטו איום חדש מצפון לחומותיה של סין, בדמותו של העם המונגולי. השבטים המונגולים גובשו על-ידי ג'ינגס חאן ליחידה אחת והחלו לרקום את מזימתם לפלוש לתוך סין ולהשתלט עליה. בשנת 1279 משימת הכיבוש הושלמה במלואה, עם ייסודה של שושלת יואן, על ידי נכדו של ג'ינגס, קובלאי חאן.