הוליווד קדה בפני סין

תעשיית הסרטים הסינית צומחת במהירות מסחררת, דבר המושך רבים ממפיקי הוליווד ללטוש עיניהם אל עבר השוק הצומח. אותות המגמה ניכרים, בין היתר, בעליית קרנה של שנחאי כאתר הסרטה מבוקש גם עבור במאים זרים וכן במשאלתם של במאים זרים להיכנס לשוק הסיני באמצעים שונים.

כך, למשל, בעת הצילומים המחודשים של הסרט "שחר אדום" (Red Dawn), בחרה חברת "מטרו גולדווין מאייר" לשנות את דמות הפולשים לארה"ב מחיילי בריה"מ לחיילי סין. עם זאת, מפיק הסרט חשש שהדבר יגרום לו לצרות צרורות בסין, ולכן הוחלט לשנות את התסריט כך שיעסוק בפלישה דמיונית מצפון קוריאה. נראה שהוליווד לא הייתה משנה את תכניותיה בפני בריה"מ, אך במקרה של סין מדובר בסיפור אחר לגמרי.

סין הפכה לצרכנית השנייה בגודלה של שוק הסרטים האמריקני. הצופים הסינים יכולים בקלות לסייע להוליווד להעלות את רווחיה בכ-50 מיליון דולר. על פי הערכות, עד שנת 2020 תעבור סין את ארה"ב ברווחיה ממכירת כרטיסי הקולנוע.

יש מספר מפיקים שכבר החלו בניסיונותיהם להתחבב על הקהל הסיני, יש שיגידו אף שהם מנסים לרצות את הקהל המקומי. כך לדוגמה, בסרטים "לופר" ו"באטלשיפ" הוכנסו אלמנטים סיניים. נראה שדרך זאת נשאה פירות, מכיוון שהסרט "לופר" זכה בפרס בסין.

עם זאת, המצב הקיים מעורר חששות אצל שמרני תעשיית הסרטים ההוליוודית. אחד מהמפיקים התלונן ואמר כי "ללא ספק, ועדת הצנזורה של מדינה אחרת משפיעה רבות על הפקת הסרטים שלנו. אני חושב שזאת הפעם הראשונה בהיסטוריה של הוליווד שהדברים מתנהלים בצורה כזאת."

יש הסוברים שאין חדש תחת השמש, וכי כבר כמאה שנה מציגה הוליווד את העולם בהתאם לתפיסת העולם ההגמונית של ארה"ב. כך למשל, במהלך מלחמת העולם הראשונה, ליהקה הוליווד את היפנים לתפקיד הנבל. עם זאת, ב-1923 היפנים כבר הפכו לבני בריתה של ארה"ב, ואת תפקיד הרעים תפסו הבורמזים.

^{המאמר פורסם לראשונה על ידי ה"גארדיאן" הבריטי.}