אמנות עממית בלב עיירה עתיקה

במרחק 4 שעות ומשהו נסיעה מבייג'ין, שוכנת העיירה יוּ'-סְיֵין (בסינית: 蔚县, Yuxian) שנודעת בזכות תרבות מגזרות הנייר המרהיבות והצבעוניות שלה. העיירה אשר מוקפת הרים גבוהים יושבת על הדרך העתיקה מהבירה בייג'ין לכיוון מערב והיא אחת העיירות השמורות ביותר במחוז הביי. יו'-סיין הוקמה בשנת 597 לספירה, צפונית לשרידי עיר עתיקה עוד יותר מתקופת המדינות הלוחמות, אשר נהרסה במהלך המלחמות שנערכו לא הרחק מיו'-סיין של היום.

ביו'-סיין עומדים על תילם עשרות בניינים עתיקים מוקפים בחומה גבוהה ומרשימה שחלקים ממנה שרדו עד היום. החומה שופצה כמה פעמים לאורך ההיסטוריה, ואף על פי שלא נשתמרה בשלמותה, המבקרים במקום יכולים להתרשם מגובהה ומעוצמתה. בחומה המקורית נבנו שלושה שערים – בדרום, במזרח ובמערב. כל השערים היו נעולים במפתח ומוגנים בחומה חיצונית. סביב העיירה כולה נחפרה תעלת הגנה, שגם את שרידיה אפשר לראות בימינו. בתקופת שושלת מינג הוקמו שני שערים נוספים במזרח ובמערב, כמו גם השער הצפוני העצום בגודלו, שנותר עד היום. בזכות צורת החומה, שנבנתה כראש ארנבת, יו'-סיין מכונה בכתבים עתיקים גם בכינוי "עיר הארנבת". המבקרים כיום יכולים להתרשם מן החומה בחלק הצפוני של העיר העתיקה, לטייל לאורכה ולהיכנס את תוך העיר דרך השער הצפוני המרשים או דרך "מחילות" שנחפרו בתוך החומה ומובילות ישירות אל סמטאות העיירה העתיקה.

בניין המגורים העתיק ביותר שהשתמר ביו'-סיין נבנה בתחילת שושלת מינג. בבתים מאוחרים יותר, מאמצע השושלת ואילך, אפשר להבחין בהתפתחות הארכיטקטונית של הבניה בעיירה, מבחינת גודל הלבנים, עדינות המבנה, ויצירות האמנות המעטרות את הבתים. לצד אלה, מצויים ביו'-סיין כמה מקדשים בודהיסטיים וטאואיסטים, משושלות ליאו, יואן, מינג וצ'ינג. הבולט שבהם הוא מקדש השלום הדרומי (בסינית: Nan'an Si, 南安寺) שנבנה בתקופת שושלת ליאו, שושלת זרה ששלטה בצפון סין בשנים 907-1125. הפגודה הגבוהה של המקדש היא אחד המבנים המייצגים ביותר ביו'-סיין, לצד השער הצפוני בחומה ומגדל התוף העצום הממוקם על הציר המרכזי של העיר העתיקה. לרגלי הפגודה יושבת אחת מסדנאות מגזרות הנייר הרבות של העיר.

ראשית שושלת צ'ינג הייתה תור זהב בתולדותיה של יו'-סיין, אז חוותה העיירה שגשוג כלכלי ותרבותי שחלחל אל התושבים. בתי האב העשירים והמצליחים בנו חצרות מפוארות, בימות תיאטרון וספריות, ביניהן הספרייה של משפחת וואנג משנת שלטונו ה-14 של הקיסר צ'יינלונג (1783). באותה תקופה, העיירה צמחה לגובה, בני העיירה הרחיבו את חצרות הבתים והוסיפו להן קומה. רוב החצרות בעיר הן חצרות מסורתיות האופייניות לצפון סין (סה-הה-יואן), אך יש גם כאלה המחוברות זו לזו בלא צורך לצאת אל הרחוב: בכל חצר ארבע דלתות אשר מחברות אותה לחצרות השכנות לה.

תנופת הפיתוח פסחה בינתיים על יו'-סיין והיא טרם השכילה לתרגם את משאבי התיירות העשירים שלה ולהפוך לאטרקציה תיירותית, אך בזאת גם טמון חלק מקסמה – ביו'-סיין אפשר ליהנות מעיירה עתיקה צפונית שלא שופצה ולהתרשם מהבתים המקוריים והחומה המתפוררת שלה. יו'-סיין היא עיירה צפונית שוקקת ורועשת, ששמרה על האווירה שכבר מזמן נעלמה מעיירות עתיקות מהוללות יותר כמו פינגיאו למשל - בכל בוקר נערך ברחובות המחברים בין העיר החדשה לעיירה העתיקה שוק גדול שמומלץ להקדיש לו קצת זמן.