האסטרטגיה הימית תוביל ליצירת סין גלובלית

^{מאת: יומון העם  תרגום: רן בולדור}

^{הערת מקור: יומון העם הוא שופרה המרכזי של המפלגה הקומוניסטית בסין. על כן, המאמר הבא מייצג את עמדת הממשל בנושא}

לציביליזציה הסינית לא חסרים "גנים ימיים". הם פשוט נדחקו מזה זמן רב על ידי "גנים יבשתיים". נכון לעכשיו, האומה הסינית שוב חוקרת את האוקיינוסים, אולם לעומת מסעי המחקר המפורסמים של ג'נג הה למימי המערב, סין שואפת להפוך הפעם למעצמה ימית.

רבים השוו את מסעותיו של ג'נג הה ואת ההתפשטות הימית של מעצמות המערב בעת המודרנית למהלכים הימיים האחרונים של סין. אולם יש חמש תפיסות מוטעות נפוצות בדיון על האסטרטגיה הימית של סין.

הראשונה היא שהאוקיינוסים הם מקור מרכזי לאיומים על בטחונה של סין. גורמים שונים הוכיחו זאת בציינם את הסכסוכים התכופים בין סין למדינות אחרות סביב איים שונים כמו דיאו-יו והואנג-יֶן (איי שונית סקרבורו), אולם אין זה נכון להדגיש את האיומים האלה. סכסוכי איים נסבים בעיקר סביב זכויות ואינטרסים ימיים וסביב נתיבי שיט אסטרטגיים. עיקר האיומים על סין מגיעים מתוך המדינה. האיומים החיצוניים הם כלל עולמיים על פי רוב, ואינם נובעים ממימי האוקיינוסים.

^{שונית הואנג-ין. על פיסת גן עדן זעומה שכזו מתווכחים במזרח אסיה}

הטעות השנייה היא שהדרך היחידה להשיב את סין לאיתנה היא על ידי בנייה של כוח ימי צבאי. אמנם התפתחות ימית היא אכן חשובה, אולם זה לא הופך את סין מדינה למנהיגה עולמית. התחייה הגדולה של העם הסיני תתרחש על ידי הקמת מדינה בעלת יכולת להוביל את העולם, והמפתח לכך הוא שליטה בשטחים בינלאומיים בים ובחלל.

השלישית היא שהגדלת הנוכחות הימית גורמת להתחזקות הכוח הימי הצבאי. יש המתעקשים שנוכחות ימית חזקה דורשת צי ימי חזק. טענה זו נשמעת הגיונית, אולם במחשבה שנייה אין היא בהכרח נכונה.

במלחמת סין-יפן הראשונה, צי ה"ביי יאנג" הסיני לא נפל בעוצמתו מהצי היפני, אך למרות זאת הוא הושמד. ההיסטוריה מוכיחה שמדינה חייבת להסתמך על התחרותיות שלה ועל המנגנונים שלה כדי להגן על אינטרסים ימיים. יתר על כן, אינטרסים ימיים נהגו בעבר להימצא על שפת הים, אולם כעת הם בלב הים. פיתוח והפעלה של משאבים ימיים ונתיבים ימיים בטוחים הם בעלי חשיבות רבה יותר מעוצמה ימית.

הטעות הרביעית היא שעל מנת להפוך למעצמה ימית, סין חייבת להצטרף לתנועת "הגידור הכחול" (תביעת שטחים ימיים על ידי מדינות שלא בהכרח באופן מוצדק) או להפיץ את התרבות סינית. מלומדים מסויימים סבורים כך, והרעיונות שלהם נראים כהולמים את המצב הנוכחי.

^{נוכחות ימית סינית לא דורשת צי חזק?}

היעדר תרבות ימית הוא הבעיה העיקרית של הפסיביות של סין בסבב הנוכחי של דרישות טריטוריאליות. לא מספיק להעיר את הגנים הימיים של סין שהיו רדומים במשך 500 שנה על מנת להפוך את סין למעצמה ימית.

הטעות החמישית היא שהיעד הסופי של האסטרטגיה הימית של סין הוא בנייה של "סין ימית". נוכחות ימית אינה יעד אלא אמצעי, והאתגר הגדול ביותר שניצב מול סין הוא שינוי הציביליזציה, ולאו דווקא יצירה של ציביליזציה ימית חדשה. התחייה הלאומית הסינית אין משמעה שיבה לדרכים הישנות, אלא עיצוב מחדש של הציביליזציה היבשתית. בתור ציביזילזציה חקלאית, כיצד סין יכולה להתפתח לכדי מעצמה ימית ובד בבד להימנע מהמלכודות של הציביליזציות הימיות האירופיות?

היעד העיקרי של האסטרטגיה הימית של סין אינו שיקום של תהילת העבר שהשיג ג'נג הה בתקופת שושלת מינג, אלא יצירה של "סין גלובלית" ובניית מעמדה כמנהיגה עולמית. על מנת להביא לתחיית הציביליזציה בד בבד עם עיצובה מחדש, סין חייבת לפרוץ גבולות בהתפתחותה, ולהימנע מליפול למלכודות של חקיינות עיוורת וציפיות לא מציאותיות.