בזבזנות אקדמית

לאחרונה נדמה כי האוניברסיטאות היוקרתיות בסין הולכות והופכות למקום מבצר לבירוקרטים באקדמיה, במידה המעידה על פזרנות יתרה. דוגמה לכך היא האוניברסיטה הנחשבת לטובה ביותר בסין, אוניברסיטת פקין, המתפארת ב-11 סגני נשיא ובעוד 27 בכירים אחרים.

באוניברסיטת צ'ינגהואה, מתחרה ראויה על המקום הראשון ברשימת האוניברסיטאות היוקרתיות, ישנם 23 נשיאים וסגני נשיאים הנמנים על מקבלי השכר.

האוניברסיטת העממית של סין (אוניברסיטת רֶנמִין), גם היא ללא ספק אחת מן האוניברסיטאות האיכותיות במדינה, מעסיקה "רק" 16 בכירים, מתוכם 6 סגני נשיא.

בהשוואת המבנה הארגוני של האוניברסיטאות לזה של גופים ממשלתיים אחרים, כמו משרדי שרים למשל – גם אז מספר הבכירים באוניברסיטאות גדול באופן יחסי. על פי המידע שמפרסמות מחלקות משאבי האנוש השונות, רק במשרד המסחר ובמשרד האוצר מתקרב מספר הסגנים לזה שבאוניברסיטת רֶנמִין, עם 7 ו-5 סגנים בהתאמה.

^{כמה סגנים צריך נשיא אוניברסיטה אחד?}

הנטייה ה"נדבנית" של האוניברסיטאות השונות בסין לדחוס מספר רב של בעלי תפקידים לרשימת מקבלי השכר עוררה לאחרונה ביקורות מכיוונים שונים.

סיונג בינג-צ'י, מומחה בניהול מוסדות חינוך, אומר שקיימת יַתִּירוּת בכח האדם בדרגים הניהוליים במוסדות להשכלה גבוהה. כבר לפני כמה שנים הוא נחרד לגלות שבבתי ספר מסוימים היו כ-13 או 14 מנהלים, ושהיום מספר זה הוכפל. לדידו אין מדובר רק בבזבוז של כסף, אלא גם בבזבוז משאב אינטלקטואלי, שכן בכירים אלו מועברים לעבודה משרדית ממשרות הוראה בפקולטות השונות. איזו מין דוגמה מקבלים התלמידים שנוכחים לגלות שהמרצים שלהם רודפים אחר עמדות ניהוליות במקום להתמקד במחקר?

משימת חיסול הבירוקרטיה הסבוכה צריכה להיות בראש סדר העדיפויות של הרפורמה במוסדות להשכלה גבוהה, מוסיף סיונג, ומזכיר כי באוניברסיטאות מעבר לים יש אולי שלושה או ארבעה סגני נשיא, לכל היותר.