השכלה – מפתח להצלחה?

האן פיי-ין, איכר קשה יום, שהפך בגיל 49 למהגר עבודה על מנת שיוכל לממן את לימודיו של בנו באוניברסיטה, הוא גיבור הסרט הדוקומנטרי "אבא". היצירה הקולנועית אף זכתה לפרס הסרט הקצר הטוב ביותר בפסטיבל בינלאומי שנערך בהונג קונג.

אך תחושות הגאווה והשמחה של האן לא האריכו ימים. לאחר שבנו סיים את לימודיו באוניברסיטה, נדהם לגלות האב שמשכורת בנו איננה מספיקה כדי להחזיר את החובות שצבר ואף נמוכה מזאת של מהגר עבודה. בסרט מהדהדת השאלה, האם לימודים באוניברסיטה הם חסרי כל ערך?

^{מהגר עבודה (מימין) עומד על חבילת שטרות שמנה, בעוד שעמיתו בוגר האוניברסיטה מסתפק במשכורת זעומה} 

במציאות העגומה של ימינו, עומדים תושבי הכפרים בפני פרדוקס בלתי פתיר. אם לא ירכשו השכלה אקדמית, הרי שיגזרו בכך על עצמם את המשכו של המצב הקיים. אך אם יבחרו ללמוד באוניברסיטה, הרי שישארו בלא מקור הכנסה מספק, וספק אם יוכלו לתמוך כלכלית בהוריהם המבוגרים. בשל כך, בוחרות משפחות כפריות רבות לזנוח את החלום שבנם או בתם יחזיקו בתואר אקדמי.

כיצד נוצר מצב זה? נראה כי לא רכישת השכלה עומדת בראש מעיניהם של סטודנטים רבים, כי אם התקדמות במעלה הדרגות במערך האקדמי. מומחים רבים הצביעו על כך, כי החברה צריכה לראות ברכישת השכלה אקדמית רק אחת מיני דרכים רבות להועיל לחברה. הקריטריון הבלעדי של הצלחה כיום הוא לימודים באוניברסיטה, דבר שנמצא בעוכריה של סין. בנוסף לכך, בשל ההפרשים הגדולים בשכר ובזכויות הסוציאליות שמציעים מקומות העבודה השונים, מי שאין באמתחתו תואר אקדמי יתקשה למצוא עבודה טובה וכן האפשרויות שיעמדו בפניו יהיו מצומצמות.

נקודה נוספת שראוייה לתשומת לב היא הייצור במדינה. סין היא כיום המדינה המייצרת את המוצרים הרבים ביותר. במפעלים השונים למשל, מהדרגות הגבוהות ועד לנמוכות ביותר, סביר להניח שלא נצליח למצוא אף לא בוגר אוניברסיטה אחד. הסיבה לכך טמונה באופיו של התחום, שאיננו זקוק לבעלי השכלה אקדמית. אך יש תחומים בתעשייה זאת המשוועים באמת ובתמים לאנשים אלו. אלו הם תחומי עיצוב המוצר, שינועו, רכישת חומרי גלם, ניהול הזמנות ומכירה סיטונאית, אך סין טרם השכילה לקלוט לתוכם בעלי השכלה אקדמית. צעד זה יוכל לסייע לקידומה של תעשיית הייצור במדינה ויתרום לשיפור איכותה.

^{האב, האן פיי-ין, (ראשון מצד ימין) יושב ביחד עם מהגרי עבודה נוספים בצד הכביש}   

דוגמה נוספת למצב הקיים ניתן למצוא בסיפור שהופיע באחד מאתרי האינטרנט. על פי המתואר, משכורתו של אחד מבוגרי האוניברסיטה עמדה במשך כ-5 שנים על 3,000 יואן לחודש. לעומת זאת, חברו ללימודים מימי התיכון, שבחר לא ללמוד לתואר ואביו הוא פקיד ממשלתי, זכה למשרה רגועה בשירות הציבורי המבטיחה משכורת שמנה וזכויות סוציאליות רבות. מצב חברתי מעוות מסוג זה, הגורם לחברה לראות בלימודים ובחדשנות כטרדות בלבד, מונע מסין להמשיך ולהתפתח.

האם ההבדל בין בוגרי אוניברסיטאות לאיכרים בכפרים מסתכם אך ורק בהפרש של כמה מאות יואנים בחודש? בעוד שבחייהם של מהגרי העבודה לא צפויות התפתחויות מרעישות או שינויים דרמטיים, הרי שחייו של בוגר אוניברסיטה טומנים בחובם סיכויי התפתחות והתקדמות רבים. השכלה אקדמית מאפשרת את יצירתם של רופאים ועו"ד חדשים, מקצועות בהם ניתן להרוויח משכורות נאות וליהנות מבטחון כלכלי. כך שלמעשה, על אף שנוטים להגיד שהשכלה יכולה לשנות את גורלו של האדם, נראה נכון יותר לקבוע כי יש בכוחה "רק" להגדיל את מספר האפשרויות וההזדמנויות.

השאלה שמעלה הסרט מופנת למעשה לא רק לסטודנטים מהכפרים, אלא אף לחברה הסינית כולה. על אף שקשה לענות על שאלה כבדת משקל זאת, הרי שאם נדון בה מנקודת מבט לאומית, עם שלא עוסק ברכישת השכלה, אינו יכול להימנות עוד עם משפחת העמים.