היצוא הסיני: האחראי לשגשוג ולעוני

החל בשנות ה-70 של המאה ה-20 בחרו כמעט כל המדינות המתפתחות ביצוא כאמצעי להזניק את כלכלכתן.

כל מי שאינו מסוגל לחוש בקסם של הגלובליזציה, מוזמן לבוא ולעשות סיבוב בערי החוף של סין; כל מי שאינו מסוגל להבין את אכזריותה, מוזמן לבוא ולעשות סיבוב באזורים הפנימיים של סין ובכפריה.

בין גורדי השחקים של ערי החוף לתשתית החקלאית הרעועה של פנים הארץ וכפריה, אשר הוזנחה כבר למעלה מ-30 שנה, עובר קו בלתי נראה. העושר והעוני, השגשוג והעליבות – הם כזוג תאומים ילידי אותה גלובליזציה.

רבים אינם מוכנים להשלים עם הדעה שמוכוונוּת היצוא היא שבולמת את הפיתוח הכלכלי בסין. הבה נפרק את הבעיה הזאת לגורמים בעזרת דוגמא: נניח שנסמן בעיגול חלקת קרקע מסוימת במקום כלשהו. אחר כך נמשוך השקעות מבחוץ באמצעות מכירת אותה קרקע, הנכסים המצויים בה והתוצרת הפרטית שלה, וכך נמריץ את הכלכלה. עכשיו נניח שההשקעות מבחוץ הסתכמו ב-10 מיליארד דולר. נמיר את 10 מיליארד הדולר האלה על פי שער החליפין הנוכחי ל-60 ומשהו מיליארד יואן. מה הדבר טומן בחובו? אם נצא מנקודת הנחה שכמות הנפקת המטבע בסין אינה משתנה, הדבר שקול לכך שמשכתי ממקומות אחרים במדינה למעלה 60 מיליארד יואן. כך יוצא שהפיתוח הכלכלי אצלי מוביל להשקעות לא מספיקות ולהתכווצות יחסית בהשקעות באזורים אחרים.

פירושו של דבר שאת מחיר הצמיחה הכלכלית הגבוהה אצלי משלמים אזורים אחרים שבהם צמיחה כלכלית נמוכה! הפיכת ההשקעות מבחוץ וענף הייצוא לאחת הדרכים להקצאת כספים ומשאבים לפנים סין ולשיטה שבה מתחרים על משאבים עם האזורים הפנימיים בסין והביקושים הפנימיים בהם היא שהביאה לידי דואליות וחוסר איזון כלכליים.

הגלובליזציה או מוכוונוּת הייצוא היא אחת הסיבות העיקריות שמובילות את סין לתלות מופרזת בטכנולוגיות נמוכות. אחרי שהגלובליזציה סוחטת כמעט את כל המשאבים מתוך האזורים הפנימיים העצומים של סין ומתוך הביקושים הפנימיים הקשורים לפיתוח של המדינה לטווח ארוך, היא מרכזת את רוב רובם בתעשיות אשר מביאות לידי ביטוי את יתרון הנחשלות ומנצלות טכנולוגיות שבאות מבחוץ. הגלובליזציה מנצלת את כוחה של סין כדי להפוך אותה למפעל עבודות ייצור והרכבה אשר נמצא בתחתית "שרשרת המזון" התעשייתית של מדינות אחרות. כיצד תיחלץ סין ממלכודת הטכנולוגיה הנמוכה שטומנת לה דרך הפיתוח שבה היא פוסעת כיום? הרי באותם משאבים אפשר להשתמש כדי להקים תעשייה מקיפה, לקדם תעשיות עולות ולעודד את החינוך ואת המדע והטכנולוגיה.

נחשול הגלובליזציה מגלגל את משאבי האזורים הפנימיים והביקושים הפנימיים אל אזורי החוף. משם הוא מגלגל אותם לארה"ב וממיר אותם בדולרים, ואז שוב מגלגל את הדולרים בחזרה לארה"ב. השגשוג והנס הכלכלי שחווים אזורי החוף בסין אינם יצירי הגלובליציה, הם אינם תולדה של החיבור עם השוק העולמי ואינם תוצר של המעבר לכלכלת שוק וההפרטה. הם תוצאה של התכווצות ההשקעות בחלקים אחרים של הטריטוריה הסינית על 9.6 מיליון המטרים הרבועים שלה. הגלובליזציה מגלגלת הלאה את העושר של סין, ומשאירה לסין את פנים הארץ הנחשל יחסית, את שוק הביקושים הפנימיים הכבול בשלשלאות ושכבת עניים עצומה.

כאשר אנחנו חובקים עץ אחד, שומה עלינו לשאת מבט ולראות את כל היער. מוכוונות הייצוא כבר השלימה את תפקידה הארעי, ומן הראוי שתדעך לה לאיטה.

המאמר פורסם במסגרת הקובץ "בחירה ונסיקה: הסכנה הסינית במשחק המדינות" בהוצאת אוניברסיטת רנמין.