הר סאנצ'ינג

מאת: CRI תרגום: קובי לוי  עריכה: סוּ' גֶ'ה-פּינג

הר סאנצ'ינג (Sanqing Shan, בסינית: 三清山, מילולית: "הר הטוהר המשולש") נודע בעבר כ"משכן בני האלמוות שאין שני לו" וכ"פסגה הקדושה מספר אחת מדרום לנהר היאנגצה". הוא שוכן מצפון מערב לעיר שאנגראו שבמחוז גְ'יַאנְגְסי. מקור שמו בשלוש הפסגות שלו, יוּ'ג'ינג, יוּ'סוּ' ויוּ'הואה, אשר נישאות אל על ונכנסות אל העננים כשלוש ממלכות הטוהר השמימיות בטאואיזם: "טוהר אבן הירקן", "הטוהר העליון" ו"הטוהר הגדול". ב-7 ביולי 2008, הכניס ארגון אונסק"ו את הר סאנצ'ינג לרשימת אתרי המורשת העולמית.

הר סאנצ'ינג משתרע על פני 12.2 ק"מ לאורך מצפון לדרום ו-6.3 ק"מ לרוחב ממזרח למערב. צורתו כשל עלה לוטוס, והוא נפרש אלכסונית מצפון מערב לדרום מזרח. בעקבות בליית רוח ובהשפעת כוח המשיכה, נוצר נוף הררי ייחודי ומופלא של פסגות הנושקות לשמים וגאיות עמוקים. יופיו טמון בטבע הפשוט והראשוני שבו ומסתוריותו ברוחני ובחומרי הדרים בו בכפיפה אחת. בהר אין ספור פסגות מופלאות ואבנים מוזרות. המראה המרהיב של הערפילים עותק נשימה והעצים הנפלאים והפרחים האקזוטיים הם מחזה נדיר. המעיינות והמפלים מתחרים ביופיים עם בארות בצבע ארגמן ומימי אזמרגד, ובעומק מערות הנטיפים אשר בגאיות פיסל הטבע דרקונים, טיגריסים ועופות חול. לאורך הדורות התמזגו המבנים של המקדשים הטאואיסטיים עם נופי הטבע המרהיבים ועוצרי הנשימה בהוד והדר.

הר סאנצ'ינג ממוקם בלב רכס הְוַאייוּ'. בעבר הייתה הגישה למקום קשה והאזור היה מאוכלס בדלילות. יתרה מזאת, ההרים הגבוהים, היערות העבותים, הגאיות הנפרשים כשתי וערב ומזג האוויר הנוח סיפקו סביבה טבעית אופטימאלית למגורים ולהתרבות של חיות הבר. על פי נתונים של סקירות שנעשו באזור, בהר סאנצ'ינג יש בסך הכול למעלה מ-300 מינים של בעלי כנף והולכים על ארבע, וחלק לא מבוטל מתוכם הם בעלי חיים נדירים. הנמרים החיים באזור "עמק בן האלמוות המעופף" למשל הם בעלי חיים מוגנים. דוגמא נוספת לבעל חיים מוגן הוא הקוף קצר הזנב, שאורך גופו 60 ס"מ. הלה חי בדרך כלל ברצועת היערות המעורבים בירוק-עד ובעצים נשירים, שנמצאים בגובה 1000 מטרים ומעלה. מלבדם חיים באזור איילים שחורים, פנגולינים, עורבים סיניים, קיכלים, ינשופים, עזים ועוד.

בעלי החיים האלה חיים בעומק היער, ובשל העושר במשאבי הצמחייה שבהר סאנצ'ינג, יש להם די והותר מזון. נוסף על כך, יערות הבראשית נותרו עד ימינו אנו סביבת המחיה של בעלי חיים אלה, וזו ממשיכה לשמור על האיזון האקולוגי המקורי שלה. לפיכך, תמיד היה מספר גבוה יחסית של בעלי חיים בהר סאנצ'ינג.
לאורך ההיסטוריה היה הר סאנצ'ינג מקום שבו חיו טאואיסטים. מאז שגֶה יוּ'ן וגֶה הונג משושלת ג'ין העפילו אל ההר, הפך המקום למוקד עליה לרגל של מאמינים טאואיסטים. הראשון שהקים מקדש טאואיסטי על הר סאנצ'ינג היה אחד מצאצאיו של ואנג גְ'יֵין, מושל חבל סינג'וֹאוּ בשושלת טאנג. בתקופת הקיסר סידְזוֹנג משושלת טאנג, שירת ואנג ג'יין את הציבור על פי פקודת הקיסר. כשהגיע למורדות הצפוניים של הר סאנצ'ינג, הוא חזה בנוף המרהיב, ומשפרש מתפקידו, לקח עימו את משפחתו והשתכן במקום.

בתקופת שושלת סונג, אחד מצאצאיו, ואנג לין, תרם כסף והקים מקדש על ההר, וזה הפך למערת בני האלמוות של הטאואיזם. בתקופת שלטונו של הקיסר ג'ינגטאי משושלת מינג, שוב לקח על עצמו צאצאו של ואנג לין, ואנג הו, לבנות מחדש את ארמון סאנצ'ינג. מ"גשר העננים" אשר למרגלות ההר ועד ל"שער השמימי של סאנצ'ינג", הוקמו למעלה מ-200 מקדשים טאואיסטיים, ביתנים, שערים וגשרים וכתובות וציורים נחקקו בסלעים. המבנים הטאואיסטיים הפזורים ברחבי ההר, יכולים להתחרות בגודלם וביופיים עם המבנים בהר צ'ינגצ'נג, הר וודאנג והר לונגהו. לפיכך, זכה הר סאנצ'ינג בכינוי "מוזיאון טאואיסטי תחת כיפת השמים".

מידע שימושי:

אל הר סאנצ'ינג אפשר להגיע באוטובוסים היוצאים מהערים השונות בצפון מחוז ג'יאנגסי - נאנצ'אנג (Nanchang, בסינית: 南昌), שאנגראו (Shangrao, בסינית: 上饶) ויינגטאן (Yingtan, בסינית: 鹰潭). ליינגטאן רכבת ישירה מבייג'ין. נמל התעופה הקרוב להר נמצא בנאנצ'אנג. הבירה מקומות לינה אפשר למצוא על ההר ולמרגלותיו. בשל מיקומו הנידח והאנונימיות היחסית שלו, מספר המבקרים בהר סאנצ'ינג נמוך באופן ניכר מבהר וו-יי ובהר הצהוב, שני שכניו.