שושלות סוי וטאנג

שושלת טאנג ( Tangבסינית: 唐) היא השושלת האחרונה של תקופת הקיסרות המוקדמת, המתחילה עם עלייתה של שושלת האן, ומסתיימת במהלך שלטונה של טאנג. היא נוסדה, כאמור, בשנת 618 ושלטונה מחולק לשתי תקופות: טאנג המוקדמת והמאוחרת, כשביניהן חוצץ מרד אָן לוּ שָאן, שפרץ בשנת 755. טאנג נחשבת לאחת השושלות המפוארות ביותר בהיסטוריה הסינית, ובירתה צ'אנגאן, ששימשה כצומת מרכזי של דרך המשי היבשתית, נחשבה אז לעיר המפותחת ביותר בעולם כולו, ובתוך חומותיה התגוררו כמיליון איש.

שלטונו של לי יואן, ששמו הרשמי היה גָאוֹ דְזוּ  היה קצר יחסית והוא ויתר עליו לאחר 8 שנים בלבד. הדמות החשובה של השושלת היתה בנו, לִי שְה-מִין, המכונה טָאי דְזוֹנְג. הוא הוכתר לקיסר בגיל 26, כשאביו עוד היה בחיים, ותוך 10 שנים בלבד הצליח לבסס את ריבונותה של טאנג. טאי דזונג היה שליט מוכשר ונדיב, שידע להאציל סמכויות. בדומה להאן ווּדִי, הקיסר הראשון של שושלת האן, הוא נקט במדיניות חוץ אקטיבית והרחיב את גבולות הקיסרות. בנוסף, הוא יצר חופש דתי וסובלנות רבה, ובתקופתו יש עדות ראשונה לחדירת הנצרות לתוך סין. הוא בעצמו היה גם דאואיסט וגם בודהיסט, והוא התחנך על ברכי התורה הקונפוציאנית. סין של תחילת תקופת טאנג המוקדמת נחשבה לאימפריה הכלכלית, הפוליטית והתרבותית הגדולה והמשגשגת ביותר בעולם.

 
^{לִי שְה- מִין, הקיסר המוכשר של שושלת טאנג המוקדמת} 

בשנת 649 עלה הקיסר גָאו דְזוֹנְג, ששלט עד שנת 683, אך זה לא הגיע להישגים ראויים לציון, והוא ידוע בעיקר בגלל העובדה שאחת מפלגשותיו הפכה לאשה היחידה בהיסטוריה הסינית שזכתה לתואר קיסרית. הוא אמנם רק העניק לה סמכויות בלתי רשמיות בתור עוצרת, אך עם מותו ב-683 היא הצליחה להדיח את בנו ואף להקים שושלת משלה- שושלת ג'ואו. אך לבסוף, בשנת 712 משפחת לי הצליחה לסלקה מהשלטון ולהכתיר את לִי סוּ'אָן דְזוֹנְג לקיסר. סו'אן דזונג שלט למשך כ-44 שנים, והוא היה הקיסר האחרון של טאנג המוקדמת. אמנם בשנותיו הראשונות כשליט, טאנג שוב פרחה ושגשגה, אך ככל שחלפו השנים הוא החל להתנוון ולהיחשף להשפעותיהם של אחרים, בעיקר של הסריסים בארמונו. הוא התאהב באחת מפילגשותיו, והחל להעניק סמכויות ומשרות למקרובים אליה, במיוחד ל-אָן לוּ שָאן, גנרל ממוצא תורכי שהיה מפקד משמר הארמון הקיסרי. אן לו שאן שיחק תפקיד מרכזי במרד שהביא לבסוף להתמוטטותה של שושלת טאנג, ואשר בעקובתיו נוצרה לראשונה חדירה של האיסלאם לתוך סין.

בשנת 763, לאחר מספר שנים בהן התחזקו השליטים המקומיים באזורי הספר, הצליחה משפחת לי לחדש שוב את השלטון ולהקים את שושלת טאנג המאוחרת. זו המשיכה להתקיים עד שנת 906, אך היא היתה נתונה לחסדיהם של צבאות השבטים הברברים, ובעיקר לזה של האויגורים, שהתיישבו באותה תקופה במרכז אסיה והחלו לצבור עוצמה רבה. אך על אף היחלשותו של השלטון המרכזי, ההתפתחות הכלכלית והפעילות התרבותית לא נפגעו כלל.

תקופת טאנג נחשבת, כאמור לתור הזהב של סין, ותרומתה לעיצוב אופיו התרבותי והפוליטי של העם הסיני הייתה עצומה.

מבחינת ניהול המדינה, המערכת האדמיניסטרטיבית החכמה שייסדה טאנג (שלושת היסודות וששת המיניסטריונים) הוכיחה עצמה כמוצלחת והיא המשיכה לשמש את כל שליטי סין, עד להתמוטטותו של המוסד הקיסרי ב-1911. שלושת היסודות כללו את המטה הצבאי, המנהל המרכזי ומטה הצנזורה, שבראש כל אחד מהם עמד יועץ ראשי, כך הקיסר נשען למעשה על שלושה יועצים עיקריים. ששת המינסטריונים כללו את משרד המלחמה, משרד הטקסים, משרד כוח אדם, משרד המשפטים, משרד האוצר והמשרד לעבודות ציבוריות. בראש כל המערכת עמד, כאמור, הקיסר. 　

בתחום התרבות, ובעיקר בתחום הספרות והשירה, טאנג הגיעה להישגים שלא היו כדוגמתם בעבר. המשוררים הדגולים והחשובים ביותר  בהיסטוריה של העם הסיני חיו ופעלו באותה התקופה, וביניהם לי באי, דוּ פוּ, בָּאי ג'וּ'-יִי ועוד רבים אחרים. בנוסף, היתה גם פריחה חסרת תקדים בתחום ואומנויות הציור והריקוד.

^{לי באי, מגדולי המשוררים הסינים, שפעל בתקופת טאנג המוקדמת}

בתחום המדעים, טאנג תרמה לעולם שתיים מבין ארבעת ההמצאות החשובות אשר נזקפות לזכותו של העם הסיני- אבק השריפה והדפוס.

שנותיה האחרונות של טאנג המאוחרת התאפיינו באי סדר ובמרידות איכרים רבות, עד שלבסוף היה זה ג'וּ ווֶן, אחד ממנהיגי מרד הוּאָנְג צָ'אוֹ, שהצליח להפיל את השושלת. הוא הקים במקומה את שושלת ליָאנְג ומינה את עצמו לקיסר. כך ירד המסך על שושלת טאנג, וסין שקעה שוב, בפעם האחרונה בהיסטוריה, לתוך תקופה נוספת של פיצול ומאבקים.