שלוש הממלכות ושש השושלות

לאחר קריסתה של שושלת האן המזרחית בשנת 220 לספירה, סין שקעה שוב לתוך תקופה ארוכה של פיצול ומאבקים, שבמהלכה נחלקה השליטה על שטחיה בין שושלות וממלכות שונות. תקופה זו מכונה שלוש הממלכות ושש השושלות, והיא נמשכה עד לשנת 589 לספירה. אחד מהמאפיינים החשובים של התקופה היה תחילתו של תהליך הגירת אוכלוסייה, בעיקר מהצפון דרומה, לאזורים פוריים ונוחים יותר לגידול ולמחייה. בעוד שהבסיס הפוליטי של סין היה כמעט תמיד בצפון, מכיוון שמשם הגיעו רוב האיומים על השלטון, המרכז הכלכלי זז דרומה ונשאר שם למעשה עד עצם היום הזה.

בתחילתה של תקופת הפיצול (221-263) שלטו בסין שלוש ממלכות- ממלכת ווֶיי בצפון, ממלכת שוּ בדרום מערב ו- ווּ בדרום מזרח. לאחר תקופה בהן נאבקו זו בזו, בלעו הממלכות זו את שטחיה של זו, עד שבסופו של דבר הוקמה שושלת ג'ין המערבית, שהצליחה לכבוש את שלוש הממלכות ולאחד שוב את סין תחתיה. אולם האיחוד היה קצר ורופף (265-316 לספירה) ועד מהרה חודשו המלחמות. החצר המרכזית של ג'ין הייתה חלשה, והאיום מצד השבטים הברברים מצפון הלך והתגבר, עד שלבסוף אלה הצליחו להשתלט על ג'ין ולהפיל אותה. בני משפחת ג'ין נמלטו לאזורים מדרום לנהר היאנגדזה, שם ייסדו את שושלת ג'ין המזרחית, ששלטה באזור בין השנים 317-420 לספירה. בצפון נמשכו המלחמות ושבטי הסיונג-נו הקימו מעין קואליציה שהיתה מורכבת משש עשרה שושלות שונות, שניסתה לחקות את המודל הסיני לניהול מדינה, אך זו החזיקה מעמד למשך זמן קצר בלבד.

^{ג'ין המזרחית ושש עשרה השושלות}

בעוד שהצפון היה שרוי בתוהו ובבוהו, הדרום הלך והתפתח. קבוצות אתניות רבות היגרו מהאזורים הצפוניים והמערביים דרומה, והחל תהליך של התמזגות ואסימילציה.

במקביל החלה פריחה בתחום האמנות והחיים הרוחניים. בתקופה זו נכתבו רומנים ושירים מיסטים רבים, שהפכו לקלאסיקות בהמשך. זוהי גם ראשיתה של אומנות הציור והקליגרפיה- כתיבת סימנים אומנותית. בנוסף, באותה העת הופיעה לראשונה התופעה של בניית מקדשים בתוך מערות.

אי הסדר וחוסר היציבות שאפיינו את תקופת הפיצול יצרו קרקע פורייה לעלייתם של רעיונות חדשים וחיפוש אחר תשובות למשמעות החיים האמיתית. מסיבה זו, החלה התעוררות של זרמים חדשים בהגות הדאואיסטית, שהתמקדו בשאלות רוחניות וניסו לתת תשובה לשאלת מקומו של האדם ביקום. הדאואיזם משך אליו מלומדים רבים ונעשה אף ניסיון לשלבו יחד עם רעיונות מאסכולות נוספות, בעיקר מהקונפוציאניזם, שהמשיכה להיות האידיאולוגיה המועדפת על אנשי השלטון.

בתחום המדעים, המתמטיקאי דְזוּ צ'וֹנְג-גְ'ה היה הראשון שהצליח לחשב את ערכו של הפאי (היחס בין הקף המעגל לקוטרו) בדיוק של שבע ספרות עשרוניות. ספרו של המדען גוּ סְה-שׂיֶה שכלל את תוצאות מחקריו הרבים שערך בתחום החקלאות, נחשב לאחד מהספרים הידועים והחשובים ביותר בתחום.

משנת 420 מתחילה תקופת השושלות הדרומיות והצפוניות, תקופה שנמשכה עד לשנת 589. בצפון שלטה שושלת ווֶיי הצפונית, שלימים התפצלה ל-וויי המזרחית והמערבית. בהמשך עלו לשלטון השושלות צִ'י ו-ג'וֹאוּ הצפוניות, כשזו האחרונה הצליחה לבסוף לאחד את כל האזור הצפוני תחת שלטונה. בדרום נחלקה השליטה בין שושלות סוֹנְג, צִ'י, ליָאנְג וצֶ'ן.

בתקופה זו הבסיס הכלכלי עליו נשענה סין כולה היה בדרום, בייחוד אזור יָאנְג- ג'וֹאוּ של היום. זאת מכיוון שהאוכלוסייה מהצפון נמלטה דרומה בניסיונה למצוא מקלט מהמהומות והרדיפות של אותה התקופה. ההגירה ההמונית דרומה הביאה לגידול בכוח העבודה באזור ולשיפור בטכנולוגייות הייצור השונות. בתחום יחסי החוץ, סין הצליחה אף לכונן ולמסד קשרים עם מדינות שונות כדוגמת יפן, קוריאה, האימפריה הרומית ואזורים שונים בדרום מזרח אסיה.

אמנם לאחר נפילתה של גין המזרחית סין הייתה שוב נתונה במצב של פילוג ופיצול, וחלקים רבים ממנה נכבשו ונשלטו על ידי שושלות של שבטים זרים וברברים, אך ההשתלטות הזרה הזו היא זו שהביאה לגל ההגירה חסר התקדים של הסינים בני ההאן דרומה לאזור הנהר הצהוב, ובמקביל לתהליך סיניפקציה של אותם שבטים בצפון שבחרו לאמץ את התרבות והמסורת הסינית. מכאן שתקופת הפיצול תרמה תרומה מכרעת לעיצוב אופייה האתני והתרבותי של סין, כפי שהוא מוכר עד היום.