גירושין בסין העתיקה

בניגוד למאה ה-21 בסין, בה גירושין הם עניין שמתקבל יחסית בהבנה, בימי עבר היה מדובר בהבאת בושה ועלבון לכלה ולמשפחתה.

התורה הקונפוציאנית, שהייתה לאידיאולוגיה השלטת בתרבות והחברה הסינית למשך אלפי שנים, מקבילה את מערכת היחסים בין האישה לבעלה למערכת היחסים בין הנתין לשליטו. כתוצאה מכך, האוכלוסייה הנשית סבלה לאורך תקופה ארוכה ממעמד חברתי נמוך.

במקביל, התקיימה הפרדה מגדרית ברורה בין נשים לגברים. הנשים היו מחוסרות כל זכויות, הן שודכו לגברים אותם לא הכירו על פי בחירת הוריהן. לאחר החתונה, נאלצו הן לשרת את בעליהן ומשפחותיהם. במקביל, גירושין יכלו להיכפות על האישה באופן חד צדדי.

הדבר בא לידי ביטוי גם בשפה הסינית. בעוד שבסינית המודרנית גירושין הם "עזיבת הנישואין" (离婚), הרי שבימי עבר נעשה שימוש במילים אחרות, בהן הושם הדגש על כך שהאישה מגורשת (休妻，出妻).

החוק בימי עבר הכיר ב-7 מצבים או סיבות שבגינן ניתן לגרש אישה. על אף שתקנות אלו נכנסו באופן רשמי לחוק רק לאחר שושלת טאנג, נראה שמקורן עוד בשושלת חאן והן זכו לשם "שבעת החוקים" (七出之条):

א. חוסר צייתנות להורי החתן (不顺父母)

מרגע הנישואין עזבה האישה את משפחתה והצטרפה למעשה למשפחת בעלה. בשל כך, הורי הבעל הופכים גם הם לחשובים אף יותר מהוריה שלה. על האישה לטפל בהם, לכבד אותם, לציית להם והחשוב יותר מכל – לרצות אותם. אם האישה לא הצליחה לעמוד בחובות אלו, ואולי מכיוון שהורי החתן אינם מחבבים אותה, לבעל הזכות החוקית לגרשה.

כך למשל המשורר לוּ יוֹאוּ (Lu You, 陆游) משושלת סונג אהב מאוד את אשתו, גם היא משוררת מוכשרת. אך לרוע המזל אימו לא גילתה לה חיבה יתרה וטענה שהיא איננה צייתנית. הזוג האוהב נאלץ להתגרש, כאשר רק השירים הנוגים שכתבו נשארו זכר לברית שכרתו.

ב. העדר צאצאים (无子)

ילדים, או יותר נכון- בנים, היו חלק חשוב מאוד במשפחה. המחויבות הראשונה של האישה הייתה להביא לעולם ילדים, ובן זכר היה חלק חשוב בשמירה על המשך הנישואין. מיותר לציין, שהאשמה בנושא הייתה נופלת תמיד על האישה. על פי החוק מתקופת שושלת טאנג, ניתן לגרש אישה שהגיעה לגיל 50 וטרם הביאה צאצאים לעולם.

ג. ניאוף (淫)

על אף שסיבה זאת נראית באופן יחסי הגיונית, היו פעמים שהבעל האשים את אשתו בלא כל הוכחה לכך. כמו כן, האשמה בניאוף הייתה אפשרית רק כנגד האישה, אך לא כנגד הבעל.

ד. קנאה (嫉妒)

המילה "קנאה" יכולה להתפרש בצורות שונות. על אף שגבר אחד יכול להינשא לאישה רשמית אחת, הרי שהוא יכול לקחת במקביל גם פילגשות. על פי קוד ההתנהגות באותה תקופה, על האישה לנקוט בגישה סובלנית בנושא, ולנהל חיים שלווים ואף מאושרים לצד הפילגשות. אם היא לא תנהג כך – היא עלולה למצוא את עצמה מגורשת. כמו כן, אם האישה לא אפשרה לבעלה לקחת פילגשות או לא קיבלה זאת בהבנה, היא הייתה יכולה להיות מוגדרת כ"קנאית".

ה. מחלה (恶疾)

בניגוד לצורת המחשבה המקובלת כיום, בה על בני הזוג לדאוג זה לזאת, אם האישה חלתה במחלה כלשהי הבעל לא היה מחויב לטפל בה, ויכול היה לגרשה בכל עת.

ו. פטפטנות (多言)

על אף שאנשים רבים אינם מחבבים פטפטנים, בזמני עבר ההגדרה של הנושא הייתה נוקשה ביותר. לרוב, התייחס סעיף זה למילים שהובילו למריבות בין הבעל לקרובי המשפחה. כך למשל, אִם סיפרה האישה לבעלה על ריב עם גיסתה, עלול הדבר היה להביא לכך שהוא עצמו יריב עם אחותו. מקרים מסוג זה גם הם היו עילה לגירושין, מכיוון שגרמו לוויכוחים בתוך המשפחה.

ז. גניבה (偷盗)

על אף שהאישה היא חלק מהמשפחה, במובן מסוים היא תמיד נשארה זרה. לאישה לא היה זכות להחזיק ברכוש משפחתי, ואם השתמשה בכסף ללא ידיעת בעלה – היה זה בגדר גניבה.

בנוסף לחוקים אלו, היו גם גירושין שנערכו בהסכמה (和离制度). אך לאמיתו של דבר, גם אישה שלא הפרה את התקנות, יכלה להיות מגורשת. כאשר הגבר לא רצה שאחרים ידעו מדוע הוא מתגרש, הוא היה יכול לבחור בדרך זאת.

ניתן גם היה לעתור לבית המשפט לצורך גירושין, אפשרות שהייתה פתוחה בפני נשים וגברים כאחד. אך זה היה נהוג רק במקרים קיצוניים בלבד, כמו בריחת האישה, היעדרות הבעל לתקופה של יותר מ-3 שנים וכפייה של האישה לעסוק בזנות.

במקביל, חוקים המגנים על מעמדה של האישה היו מעטים ונדירים, וכללו איסור על גירוש אישה שנותרה ללא קרובי משפחה חיים או במהלך 3 שנים ממות אחד מקרובי משפחתה.

כיום, על אף שלסין עוד דרך ארוכה בכל הקשור בשיפור מעמד הנשים, הרי שמאז הקמת סין העממית ב-1949 ידע התחום שיפור עצום.

ב-1 במאי 1950, במסגרת מאמציו של השלטון הקומוניסטי החדש למחוק ולחסל את שרידי העבר הפיאודלי, נכנס לתוקף בסין "חוק הנישואין". חוק הנישואין תרם רבות לשינוי במעמד האישה בסין. החוק ביטל את שיטת השידוכים המדכאת ולראשונה הוענקה לנשות סין הזכות לבחור בעצמן עם מי הן רוצות להתחתן, כמו גם הזכות להתגרש. בנוסף, הוטל איסור על ריבוי נישואין (ביגמיה או פוליגמיה) ונישואי קטינות.