יזמות זעירה בלב הכרך

אתם מנסים לפלס את דרכם בין אלפי האנשים ברחוב או ביציאה מהרכבת התחתית, ולהפתעתכם עליכם גם להיזהר שלא לדרוך בטעות על אחד מהדוכנים המאולתרים המוצבים כמעט מדי ערב במקומות הומי אדם בערי סין. מי הם אותם סוחרים לעת מצוא המתייצבים עם שקיעת החמה בקרנות הרחוב?

סקר שנערך על ידי עיתון הנוער של סין הצביע על כך כי רבים תומכים בצעד זה של עובדי הצווארון הלבן, אשר נהפכים בזמנם הפנוי לסוחרים קמעונאיים.

ווּ מתגורר בשנג'ן זה כבר 15 שנים. הוא עובד כעת כמנהל מחקר ופיתוח הנדסי באחת החברות בעיר. על אף שהוא מרוויח יותר מ-10 אלפים יואן לחודש, הוא נוהג להקים דוכנים ברחובות זה כבר 8 שנים. "הרחוב שמול ביתי עמוס בדוכנים מסוגים שונים בלילות. אני מוכר בגדים, חטיפים ופירות. כשהעסקים היו טובים, הצלחתי להרוויח בין 5,000 ל-6,000 יואן בחודש". לדבריו, רבים מעובדי הצווארון הלבן בעיר שנג'ן בוחרים בדרך דומה על מנת להגדיל את הכנסותיהם.

"עולה מיליונים לקנות בית. אם אשכור דירה, יהיה עלי לשלם דמי שכירות גבוהים. בנוסף, אני משלם על שיעורי העשרה לביתי. אם הייתי צריך להיות תלוי אך ורק במשכורת ממקום העבודה היה לי קשה מאוד לשאת בהוצאות השונות", מספר וו בגילוי לב.

סון ג'ינג-ג'ינג, מזכירה במשרד בבייג'ין, חולקת ניסיון דומה. "מכיוון שיש לי דוכן הנמצא בבעלותי, אני יכולה לבחור סחורות ולהחליט מה יהיה המחיר בעצמי. זאת הרגשה נהדרת."

לדברי טאנג מנג-ג'ואן, בעל טור באתר abang.com, ההכנסה של עובדי הצווארון הלבן מוגבלת מאוד. המגורים בערים גורמים להם לנסות את מזלם ולהגדיל את הכנסותיהם. "עובדים אלו רוצים להרגיש חופשיים, לממש את חלומותיהם או מנסים לנהל אורח חיים אלטרנטיבי".

^{מפגש לא מלבב בין פקחים עירוניים וסוחרים} 

עם זאת, לא מדובר במשימה קלה. "אינני יכול לנוח בסופי שבוע מכיוון שעלי לנסוע הרחק כדי לקנות את הסחורות", אומר וו, "בנוסף, עלי להסתתר מפקחים".

סון גם היא נתקלה בבעיות שונות. עסקיה אינם רווחים כבעבר, מכיוון שיש יותר מתחרים. יש לה גם פחות זמן לנוח. על אף ש"קריירה כפולה" היא מתישה, היא לא רוצה לוותר על "החלום היזמי" שלה.

"הצבת דוכן דורשת הרבה אנרגיה, דבר שישפיע על הקריירה המקורית של האדם", אומר טאנג, "אם אנשים יגלו שאינם יכולים לאזן בין שתי הקריירות, הם יאלצו לבחור. אם הדבר טוב לעתיד הקריירה שלהם, הרי רצוי שימשיכו בכך".