מסביב לשעון

"מטלה אחר מטלה נופלת על כתפיי, עבודה בשעות נוספות כבר הפכה ללחם חוק במקום העבודה", מספרת לין יוּן, עובדת במשרד רו"ח של חברה זרה בשנחאי. רבים ממכריה וחבריה מקנאים בהצלחתה, לאחר שסיימה את לימודיה השתלבה במהרה בחברה בינלאומית בה היא זוכה למשכורת נאה. אך עם זאת, לין מלינה במרירות: "פעמים רבות אין לנו ברירה אחרת, אלא לעבוד שעות נוספות. למעשה, אם ניקח בחשבון את העמל הרב שאני משקיעה בעבודתי, הרי שאני זאת שצריכה לקנא בחייהם של אחרים".

בשל העומס הרב עימו היא מתמודדת, לעיתים קרובות היא שבה לביתה רק בשעה 2 או 3 לפנות בוקר. למחרת היום, עליה להתייצב במשרדי החברה בשעה 7 בבוקר.

עבודה בשעות נוספות פוגעת באיכות חייהם של עובדים רבים. היא משפיעה על השעון הביולוגי, גורמת ללחץ נפשי רב וכן גוזלת זמן מנוחה ובילוי יקר. על אף שחברות רבות אינן דורשות זאת מפורשות, לעיתים אין מנוס מכך. על תשלום בגין שעות נוספות אין כמובן מקום לדון.

עובדים רבים חפצים להישאר במקום העבודה גם לאחר סיום שעות העבודה הרשמיות, על מנת להותיר רושם חיובי על המנהל ולזכות בהערכתו. עבודה בשעות נוספות מסוג זה איננה נעשית מתוך הזדהות עם מקום העבודה או חריצות, אלא מתחושת חוסר נעימות וחשש.

"פעמים רבות אני עובד שעות נוספות, אך לא מכיוון שלא השלמתי את משימותי באותו היום, אלא אך ורק מכיוון שאני רוצה להיות במשרד בשעה שהמעסיק ועמיתי לעבודה ממשיכים בעבודתם", אומר צֶ'ן לֶיי, המועסק בחברת פיננסים ממשלתית. למעשה, עבודתו אינו עמוסה ומלבד תחילת החודש וסופו, יכול היה לסיים את עבודתו במסגרת השעות המוקצבות לכך. אך במשרד בו הוא עובד קיימת אווירה המעודדת עבודה בשעות נוספות.

על פי נהלי החברה, העבודה מסתיימת בשעה חמש אחר הצהריים. אך מרבית העובדים נשארים לכל הפחות שעה נוספת. הסיבה לכך, אומר צ'ן, לא קשורה למעשה להשלמת מטלותיהם, אלא אך ורק לרושם חיובי של עובדים חרוצים ועמלים, אותו הם מעוניינים להותיר.

צ'ן שם לב לכך, כי בהשוואה לעמיתיו לעבודה הוא עוזב את המשרד מוקדם יותר מאשר אנשים אחרים, לעיתים הוא אף הראשון שמחליט לשוב לביתו. הוא החל לחשוש שהדבר יותיר רושם שלילי על מעסיקו, שיטעה לחשוב שאיננו נמרץ ונלהב כאחרים.

בשל חששות רבים מסוג זה, זמן עזיבת המשרד הפך לסוגיה סבוכה וכאובה שמעסיקה אותו רבות. כעת, לאחר שעוברת השעה הרשמית בה ניתן לעזוב את המשרד, הוא ממתין לכל הפחות שמחצית מעמיתיו יעזבו, בטרם אוזר הוא אומץ לזוע מכיסאו.

עם הזמן החל צ'ן להרגיש, כי לא רק שלא הצליח להשלים משימות רבות יותר, אלא הדבר אף פגע ביעילות ובאיכות עבודתו. "מכיוון שהעובדים רוצים להותיר רושם חיובי על המעסיק, בשעות העבודה הרגילות הם לא נוקפים אצבע, אלא דוחים את ביצוע המטלות".