כמה סינים מחפשים את החצי השני?

כמה אנשים חוגגים היום לבדם את יום הרווקים בסין? בשנת 2011 מספר הרווקים והרווקות בסין הגיע ל-180 מיליון איש, כך עולה מנתוני סקר שנערך בנושא לאחרונה.סין עוברת כעת תהליך של עיור, והצעירים שמגיעים לערים מאבדים את השיטות המסורתיות להכיר בני זוג בעזרת בני משפחה קרובים. אולם היכרויות אונליין הופכות פופולאריות גם בסין.

לאחרונה, בעקבות רכילות על אחד מטייקוני העסקים, מכללת צ'ונג קונג למינהל עסקים הפכה למבוקשת ביותר. לפי השמועות, המכללה הפכה לסוכנות שידוכים איכותית לסטודנטיות. התופעה הזו הפכה לבולטת כל כך, שאנשים החלו ללעוג ולומר בציניות: "רווקות איכותיות מעל גיל 30 שכבר הגיע זמנן להתחתן - חייבות להאמין באהבה ולהירשם למכללת צ'ונג קונג". אבל גם אם המכללה אינה קודש הקודשים של מוסד הנישואין, הכל יודעים שמחוצה לה מסתופפים אינספור צעירים דלי אמצעים ולא מספיק איכותיים, מהדסים גלמודים אנה ואנה ועושים נסיונות מהוססים למצוא אהבה.

^{מנהל עסקים וציד חתנים במכללת צ'ונג קונג. עוד מחזור מאושר} 

אנשי העיר חיים ועובדים תחת לחץ מתמיד, וכל יום הם מתרוצצים עסוקים בין גורדי שחקים. לכאורה הם מכירים הרבה אנשים, אך למעשה החוגים החברתיים שלהם דווקא מצומצמים. מסיבה זאת, אנשים שלחוצים למצוא את החצי השני שלהם מבקשים מחברים להכיר להם בני זוג, או נכנסים בלאט למשרדי שידוכים. אחרים משתתפים בתוכניות בליינד דייט בטלוויזיה ומצטרפים לאתרי היכרויות באינטרנט. חלקם אף משתמשים באפליקציות מבוססות GPS לסמארטפון, כמו "ויי סין" (Weixin, בסינית 微信) וכמו "מוֹ-מוֹ" (Momo, בסינית 陌陌).

^{?醒着呢 ("ערה?" שימושי)}

הדרכים לפגוש בני זוג מגוונות ומסובכות, אך לפחות מעגלי החברים הולכים ומתרחבים, וכך זוכה אדם להכיר מועמדים פוטנציאליים אבים יותר לבני זוג. אולם גם נוכח מגוון המועמדים, אותם רווקים ורווקות נאנחים ומקוננים: "אני לא מוצא את האדם הנכון". רבים מהם נושאים כתוצאה מכך את הציפיות והלחץ של משפחתם ושל הסובבים אותם על גבם, ולבסוף מאבדים את האומץ להמשיך ולחפש וחיים כנזיר המתבודד.

קשרים נכשלים מכל כך הרבה סיבות. הערכים של השני לא מתאימים, אופי ומראה לא מספקים, דרך החיים שלו שונה מדי, ויש אפילו כאלה הפוסלים מתוך אי התאמה אסטרולוגית. שנה אחר שנה הם מחמיצים הזדמנויות, ושנה אחר שנה מתוספים עוד אנשים למעגל הרווקים. באינטרנט כבר ניתן למצוא אימרות שמסבירות היטב את הסוגייה, כגון: ילידי שנות ה-2000 כבר מתאהבים, ילידי שנות ה-90 כבר מתגרשים, אך ילדי שנות ה-80 עדיין רווקים – זה רק אני או שהחברה משתנה מהר מדי?".

באינטרנט מתפרסמים שרשורים העוסקים בסיבות האבסורדיות לגירושין בקרב ילידי שנות ה-80. בחלק גדול מהמקרים, הפרטים הקטנים הם אלה שהורגים את האהבה. אנשים נאחזים בסטנדרטים של עצמם ומודדים אחרים מתוך דעות קדומות. כל אלה מתרכזים בנפשם של הצעירים והופכים לסטנדרטים העצמיים שלהם. בעולם שבו אנחנו חיים, אדם לא יכול להיות חופשי אם איננו עצמאי ומרוכז בעצמו. אולם הסטנדרטים הרבים יוצרים מחיצות בלתי נראות, המפרידות את בני הזוג לשני עולמות שונים, וכך על אף שאותם רווקים ורווקות הם בודדים ועלובים, הם מעדיפים להצטנף ברוח הקרה מאשר לחמם יחד זו את זה.

לפני תקופת מה, אחד העיתונים דיווח על זוג מבוגרים שמכרו את ביתם ויצאו לטיול מסביב לעולם. השניים סיפרו שהם שבו לחוש אהבה זה לזו במרוצת הטיול, ושרק אז הם חזרו להבין זו את זה. והנה, אם בני זוג שחולקים את חייהם במשך שנים רבות כל כך עדיין לא מסוגלים להכיר אחד את השני, איך יוכלו לעשות זאת אותם הרווקים שנמנעים מאהבה משום היאחזותם בסטנדרטים גבוהים? 

^{הם לא חוגגים היום}

"אין בעולם דבר הקשה יותר מאהבה", כתב גבריאל גרסיה מארקס בספרו "אהבה בימי כולרה". אולם אם הרווקים והרווקות יצליחו, כמו בני הזוג המבוגרים שיצאו לטייל, להתחבר למקורות הראשוניים של האהבה ויפסיקו לשפוט הכל מתוך דעה קדומה – אולי שם יצליחו למצוא את הפתרון הטוב ביותר לאהבה מאושרת.