ריכוזיות למען חיזוק תעשיות הליבה

במהלך הימים האחרונים פורסם כי מספר משרדים ממשלתיים עומלים במשותף על ניסוח מדיניות חדשה, שמטרתה לארגן מחדש את תעשיות הברזל והפלדה, הרכב, הבטון, המכונות, האלומיניום, המתכות הנדירות, הטלקומוניקציה, הרפואה ועוד.

משרדים אלו מונים, בין היתר, את הועדה הלאומית לפיתוח ולרפורמה, משרד האוצר, המועצה הלאומית לניהול ולפיקוח על נכסי המדינה, והועדה הלאומית לרגולציה על ניירות הערך.

נציג מן הועדה לפיתוח ולרפורמה, העיד כי הועדה עוסקת בהתוויית המדיניות כבר מזה שנתיים ובקרוב תושלם עבודתה.

נתונים ממשרד התעשייה וטכנולוגיית המידע מראים שכיום יש יותר מ-500 מפעלים לייצור מתכת גולמית, ושכל אחד מהם מפיק כל שנה כמיליון טון בממוצע. אם לוקחים את עשרת המפעלים היצרניים ביותר, נוכחים לגלות שסך היקף היצור שלהם עומד על 48% מתוך כל השוק. בהשוואה למדינות אחרות כמו קוריאה, גרמניה, ארה"ב ורוסיה, נמוך היקף זה ביותר מ-20%. בגרמניה למשל, רק חברה אחת היא 60% מכלל השוק.

מתברר גם שתעשיית הרכב הסינית די קטנה וחלשה. בסין יש מעט יותר מ-1,300 מפעלים לייצור כלי רכב, מתוכם 171 מייצרים מכוניות, 120 מייצרים אופנועים, ועוד 900 המתמחים בייצור כלי רכב לצרכים מיוחדים. ישנם עוד 135 מפעלים המייצרים רכבים תלת-גלגליים או משאיות קלות ("טנדרים"). יחד עם זאת, במשרד התעשייה וטכנולוגיית המידע מאמינים שכמות ניכרת ממפעלים אלו לא מייצרים בפועל כבר שנים רבות או שמייצרים בתפוקה חלקית.

מן הועדה לפיתוח ולרפורמה נמסר כי המדיניות החדשה תחזק את תעשיות הליבה המוזכרות לעיל, הן מבחינה של חסכון במשאבים והן מבחינה של שיתופיות הידע הטכנולוגי. (הערת המתרגם: ההיגיון הכלכלי הוא שבענפי תעשיה מן הסוג הזה, הדורשים השקעה גדולה ומייעדים משאבים רבים לבניית תשתיות יקרות [בניגוד לענפים של מוצרי צריכה] קיים יתרון בריכוזיות ואפילו בקיומו של מונופול טבעי).