מפלט לעם היהודי בלב סין

בשנת 1938, לאחר שסיפחה גרמניה הנאצית את אוסטריה, החל גל חדש של רדיפות יהודים. היהודים באירופה ניצבו בפני סכנה ממשית והחלו לנסות למצוא מפלט במדינות ברחבי העולם. בסין, שימשה שנחאי יעד הגירה בשביל יהודים רבים. באותה תקופה, היו לבריטניה, צרפת ומדינות נוספות אזורי זיכיון משלהן בשנחאי. באזורים אלו שלטה בפועל ממשלת המדינה הזרה, אך לא הייתה לה הסמכות להנפיק ויזות. דבר זה איפשר את הגעתם של פליטים יהודים רבים שלא נזקקו לויזה בכדי להיכנס לשטחיהן. יהודים רבים נוספים המשיכו להגיע לעיר ואזורי הזיכיון הזרים היו צרים מכדי להכיל את כולם. יתרה מכך, השטחים שמסביב לאזורים אלו היו בידי הכוחות היפנים, בני בריתה של גרמניה הנאצית.

מצב הפליטים היהודים היה קשה, הם סבלו ממחסור במים, מזון ותרופות. חברות ואירגוני צדקה בסין העבירו תרומות לפליטים. בלחץ התושבים הזרים בסין, הקונסוליות של בריטניה, ארה"ב וצרפת סייעו גם הם ליהודים, אולם עזרה זאת הייתה טיפה בים. מצב הפליטים היהודים עורר את דאגתם של התושבים באזורי הזיכיון ומחוץ להם, וכן זכה להתעניינותה של ממשלת המפלגה הלאומית שישבה אז בעיר צ'ונגצ'ינג שבמחוז סצ'ואן.

^{ילדים יהודים בבית ספר ברובע הונג-קואו שבשנחאי. בית הספר נוסד ב-1939 ולמדו בו בעיקר ילדי הפליטים היהודים} 

המפלגה הלאומית (Zhongguo guomindang, בסינית: 中国国民党) פעלה בתחילה בשיתוף פעולה עם המפלגה הקומוניסטית הסינית, אך ב-1927 החל מאבק בין שני הכוחות על איחודה והנהגתה של סין כולה. בזמן פלישת היפנים לסין, שילבו ידיים במאבק משותף כנגד הכיבוש היפני.

סוּן קֶה (Sun Ke, בסינית: 孙科), יושב ראש המועצה המחוקקת של המפלגה הלאומית, עקב בדאגה אחר המצב. באותה תקופה, הודיעה בריטניה שהיא תומכת בהקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. דבר זה העלה בסון את הרעיון לשכן את הפליטים היהודים באזור מיוחד שיוקצה לכך בסין. לאחר ששקל את הרעיון בכובד ראש, הגיש סון הצעה למועצת הביטחון העליונה בפברואר 1939, בה הוא קורא לשכן את הפליטים באזור הגבול הדרום-מערבי של סין.

 
^{סון קה בשנת 1941 (מימין) ובערוב ימיו}

הצעתו של סון זכתה לתמיכתם של גורמים לא מעטים. משרד החוץ, משרד הפנים, משרד האוצר, מועצת הביטחון העליונה והמועצה המבצעת דנו בסוגייה. הם הגיעו למסקנה כי המקום המתאים ביותר ליישוב יהודים הוא במחוז יונאן, באזור הקרוב לגבול עם בורמה. אזור זה ממוקם בתוככי סין, פורה ועשיר, אקלימו חם ונוח, אוכלוסייתו מועטה וסביבתו שלווה. בנוסף, המקום יהיה נגיש בשל קירבתו הגאוגרפית למיאנמר (בורמה) שנמצאה אז תחת שלטון בריטי, שם היו תשתיות תחבורה. הפליטים היהודים בשנחאי יוכלו להגיע בדרך הים למיאנמר או לתאילנד, ומשם להמשיך ליונאן. פליטים יהודים מאירופה יוכלו גם הם להגיע למקום דרך מפרץ סואץ, האוקיינוס ההודי ומפרץ בנלגדש, משם ימשיכו למיאנמר ויכנסו ליונאן. בשביל יהודי אירופה, יהיה זה אף נוח וקל יותר להגיע למקום זה מאשר לשנחאי. אם תוכניתו של סון תצליח, הרי שהיהודים באירופה הבוערת יוכלו למצוא מפלט במקום זה.

^{האזור שנועד להתיישבות יהודית בסין} 

זמן לא רב לאחר שהוגשה התוכנית, נסע סון לבקר את צִ'יאָנְג קָאי-שֵק, ראש ממשלת המפלגה הלאומית, כדי לשמוע את דעתו בנושא התוכנית שהגה. צ'יאנג חשש כי תמיכה בתוכנית תפגע ביחסי סין-גרמניה. בנוסף, היה עליו לפקד על הקרבות כנגד היפנים בצ'אנגשה ובנאנצ'אנג ולכן לא נתן כל תשובה בעניין. לסון לא נותרה ברירה והוא שב לדון בנושא עם בכירי המפלגה הלאומית שגילו עניין במצוקה היהודית, תוך תקווה לקדם בעזרתם את יישום תוכניתו.

לאחר "תקרית מוּקְדֶן" שהתרחשה בשנת 1931 (אירוע חבלה שבויים על ידי הצבא היפני כדי שיוכל לשמש כתירוץ לפלוש לסין), כבשה יפן את אזור צפון-מזרח סין (מנצ'וריה) והייתה זקוקה לסכומי כסף גדולים כדי לפתח את האזור הרחב והפורה. הם הבחינו ביהודים שישבו במקום החל מסוף שושלת צ'ינג והתפרסמו הודות לעיסוקם במסחר. ממשלת יפן ראתה את הפוטנציאל הגלום בכך והגתה תוכנית ליישוב יהודים באזור זה. יפן קיוותה כי הדבר יעודד השקעות הן של יהודי המקום והן של יהודי ארה"ב בשטחה שלה וכן יחזק את שליטתה באזור זה בסין. תוכנית זאת קיבלה את השם "דג פוּגוּ", על שם דג הנחשב כדליקטס קולינרי המצריך לפני הגשתו הסרה יסודית של רעל מסוכן הנמצא בגופו. היפנים השוו את היהודים לדג זה, מכיוון שהם חמדו את עושרם של היהודים, אך בו בזמן הם גם חששו מעוצמתם של יהודי ארה"ב. הם סברו שיש להסיר תחילה את המרכיבים המסוכנים, כדי להנות מפירות המסחר היהודי. התוכנית אושרה ב-1938, אך בשל הצטרפותה של יפן למדינות הציר ב-1941 וכן סיבות רבות נוספות, לא הגיעה לשלבי יישום.

^{יהודים בחרבין}

השירות החשאי היפני הבין כי ממשלת המפלגה הלאומית מתכננת להקים אזור יהודי בדרום מערב המדינה וחשש שהדבר יגרום לבעיות רבות אף יותר בהמשך הפלישה היפנית לסין. מסיבה זאת, ניתנה חשיבות עליונה לגילוי פרטים נוספים בקשר לתוכנית ולמניעת מימושה בכל דרך אפשרית. יפן שלחה אנשי מודיעין לאזורים בהם התגוררו יהודים בשנחאי כדי לעורר עוינות בקרב האוכלוסיה היהודית כנגד המפלגה הלאומית. בנוסף, הם פרשו רשת של מרגלים במחוזות יונאן, ס'צואן, גויג'ואו וגואנגסי כדי להילחם במימושה של התוכנית.

אך לא רק הממשלה, אלא גם אזרחי סין גילו דאגה למצבם של היהודים. אחד מהארגונים הלא ממשלתיים במדינה "הליגה הבינלאומית של סין" הגיש דוח בנושא התיישבות יהודים בסין לוועדת ההנהלה המרכזית של ממשלת המפלגה הלאומית. הדוח טען כי יש לבחור אזור ראוי אקלימית וכלכלית להתיישבות יהודית בה יוכלו הם להנות משיוויון זכויות. במקביל, ראש ממשלת מחוז יונאן, לונג יון, הציע את מחוז יונאן כראוי לתוכנית זאת. לדבריו, ליהודים ניסיון עשיר ועיסוקם בעיבוד האדמה יוביל לפיתוחו של האזור.

לאור הגשתן של תוכניות והצעות שונות, החל צ'יאנג קאי-שק להתעניין בנושא והורה לזרז את ההכנות ליישום התוכנית. המועצה המבצעת ערכה ישיבות מיוחדות שדנו בנושאים שונים כגון אזרחותם של היהודים, השיפוט הקונסולרי, מגוריהם והתהליכים הקשורים להסדרת הויזה. המפלגה הלאומית חששה שישוב יהודים בתוככי סין עלול לגרום לזעמן של מדינות אחרות, שיראו בכך הפרה של הסכמים שחתמו עימן. משרד החוץ הגרמני הביע את התנגדותו לתוכנית ואמר שתמיכה סינית ביישוב יהודים תביא להרס היחסים עם גרמניה. צ'יאנג קאי-שק לא ידע כיצד להתמודד עם המצב שנוצר. באותה תקופה סין הייתה גם טרודה במלחמה כנגד היפנים והתוכנית נזנחה. ממשלת המפלגה הלאומית החליטה לנסות למצוא פתרון אחר לסוגייה הבוערת.

ביולי 1939, דנה המועצה המבצעת של ממשלת המפלגה הלאומית בתוכנית הגירת היהודים לסין. בישיבה זאת הוחלט כי הממשלה תספק עזרה בעיקר ליהודים מחוסרי אזרחות וכן שלעת עתה לא תתקבל החלטה בתוכנית ליישוב יהודים, המצריכה דיון ארוך ומעמיק. בנוסף, הוחלט על 3 דרכים בהן תסייע הממשלה ליהודים. הראשון, מתן דרכון סיני ליהודים מחוסרי אזרחות. השנייה, היהודים שיזכו לקבל דרכון סיני, יוכלו להתגורר אך ורק בערי הנמל והמסחר בסין. מי מביניהם שירצה להפוך לאזרח סיני, יצטרך לעבור את ההליכים הדרושים ויזכה לשיוויון זכויות. השלישית, עזרה ליהודים במציאת עבודה.

על אף שבשל סיבות שונות התוכנית של יישוב יהודים בסין בהיקף גדול לא יצאה לפועל, אך האנושיות שנחשפה באותם זמנים הייתה כקרן אור במהלך תקופה חשוכה זאת בהיסטוריה האנושית. טדי קאופמן ז"ל, יו"ר איגוד יוצאי סין, אמר בעבר: "חרף השינויים הפוליטיים שחלו בסין, הרי שהיהודים מעולם לא הופלו לרעה. באותם הזמנים, המשכנו להתקיים תחת הגנתו של העם הסיני."