מפגש בין-תרבויות: יהודי קאיפנג

העיר קָאיפֶנְג (Kaifeng, בסינית:开封) שבמחוז הנאן, היתה בעבר לביתה של הקהילה היהודית הגדולה והקדומה ביותר בסין. ראשוני היהודים שהתיישבו בעיר עשו דרכם לסין ככל הנראה מהודו ופרס על נתיבי המסחר של דרך המשי כבר במאה התשיעית לספירה.

^{תמונה משותפת משנת 1919 של בני הקהילה היהודית עם וויליאם צ'ארלס-ווייט, כומר קתולי  מקנדה שחי שנים ארוכות בהנאן} 

המפגש הבין-תרבותי בין היהודים לסינים המקומיים היה חיובי בבסיסו. אלה האחרונים לא ידעו דבר על קיומה של דת היהדות על מנהגיה ה"משונים". הם כינו את בני הקהילה "תולשי הגידים", על שם מנהג הוצאת גיד הַנָּשֶׁה, הגיד על כף הירך של הבהמה האסור לאכילה על פי ההלכה היהודית. אך למרות כל זאת, הם גילו סובלנות רבה כלפי שכניהם החדשים ואיפשרו להם לקיים את פולחנם הדתי ללא הפרעה.

 
^{משפחת ג'אנג, אחת מ-66 משפחות צאצאי היהודים המתוגררות כיום כקאיפנג}

בתקופת שושלת סונג הצפונית היתה קאיפנג (שכונתה אז בשם "באילינג") לעיר הבירה של הקיסרות. באותם ימים היתה העיר למרכז הכלכלי, הפוליטי והתרבותי המשגשג ביותר בעולם. מסופר כי הקיסר רחש חיבה עמוקה לבני הקהילה היהודית שישבה בבירת האימפריה שלו. הוא הכריז באופן רשמי כי הוא רואה בהם כחלק בלתי נפרד מהאמפריה שלו ומעניק להם את החירות להמשיך ולקיים את מנהגי ומסורת אבותיהם על אדמת הבירה הקיסרית.

בתקופה זו הוקם לראשונה בית הכנסת היהודי בעיר שמבנהו הצליח לשרוד עד לסוף המאה ה-19. רבים מבני הקהילה לקחו חלק בבחינות הקבלה לשירות בחצר הקיסר וחלקם אף הצליח להשתלב בממשל כפקידים ואנשי צבא.

מכיוון שהמקומיים התקשו לבטא את שמות משפחתם המקוריים, נאלצו יהודי קאיפנג לאמץ לעצמם שמות סיניים. למעשה, מסופר כי היה זה קיסר מינג אשר העניק ליהודים שבעה שמות משפחה שונים – אָי, ג'או, ג'אנג, שְה, ג'ין, גָאוֹ ולי. חלק משמות אלה השתמר עד היום במשפחות צאצאי היהודים, אם כי במהלך השנים שיעור נשואי התערובת הלך וגדל עד לכדי התבוללות כמעט מוחלטת.

ההתבוללות לא זו בלבד שגרמה לבני הקהילה לאבד את הזהות והמורשת היהודית, אלא גם הביאה לשינוי מוחלט במאפיינים הפיזיים שלהם, עד כדי כך שכלל לא ניתן להבחין בינם ובין הסינים בני לאום ההאן.

^{הריסותיו של בית הכנסת היהודי בקאיפנג}  

אך למרות כל זאת, במשך מאות שנים הצליחה הקהילה היהודית בקאיפנג, אשר חיה בניתוק מוחלט מיתר הקהילות בעולם, לשמר עצמה כקבוצה מיוחדת בדתה ובמנהגיה המנהלת אורח חיים שונה מזה של שכניה, ועל אף שלעולם לא הוענקה לבניה הכרה כלאום נפרד, הם זכו ליהנות מחיים ללא רדיפות וללא אפליות.

עם הזמן, כאמור, איבדו בני הקהילה את זהותם היהודית. הם הפסיקו לקיים את הלכות התורה ומצוותיה, לרבות מצוות ברית המילה, ובמקומם החלו לאמץ את מנהגיהם של בני לאום ההאן. חלקם אף המירו את דתם לבודהיזם או איסלאם.

נכון להיום, מתגוררות בקאיפנג 66 משפחות (כ-200 איש) הנחשבות נצר לצאצאי היהודים. בין העשור החמישי לשביעי של המאה הקודמת, יהודי קאיפנג זיהו עצמם כבני לאום ההאן, אולם מאז שנות ה-80 גל של התעוררות החל לשטוף את הקהילה וכיום בניה מבקשים לשוב לשורשים ולטפח מחדש את זהותם היהודית.