הֶה פֶנְגשאן: "שינדלר הסיני"

להֶה פֶנְגשאן (He Fengshan, בסינית: 何凤山), יליד מחוז הונאן שכיהן כדיפלומט בשירות החוץ של הרפובליקה הסינית, שמור מקום מיוחד בליבו של העם היהודי. למרות שלא רבים שמעו על אודותיו, קשה להפריז בפועלו של הֶה למענם של אלפי יהודים בתקופת מלחמת העולם השניה.

הֶה נולד למשפחת איכרים ענייה בעיר יִי-יאנג שבהונאן ולמרות שמגיל מאד צעיר עמל לפרנסת משפחתו, בייחוד לאחר שהתייתם מאביו בגיל 7, הוא לא ויתר על חלומו ללמוד ולרכוש השכלה. בגיל 20 החל את לימודיו באוניברסיטת יָה-לי שבצא'נגשה, בירת המחוז. עד מהירה הוא התגלה כסטודנט מבריק והישגיו יוצאי-הדופן זיכו אותו במלגת לימודים באוניברסיטת מינכן בגרמניה, שם סיים בהצטיינות בשנת 1932 לימודי דוקטורט בכלכלה מדינית.

לאחר ששב לסין והצטרף לשירות החוץ של הרפובליקה הסינית, נשלח הה לאוסטריה בשנת 1937 כמזכיר הראשון של הנציגות הדיפלומטית הסינית במדינה. כשנה אחר-כך, עם כיבוש אוסטריה על ידי גרמניה הנאצית, הפכה הנציגות הסינית לקונסוליה והה התמנה למשרת הקונסול הכללי.

באותה תקופה חיו באוסטריה מעל ל-185 אלף יהודים וככל שהאיום שהטיל הרייך השלישי באירופה הלך וגדל, היה ברור שכל מי שלא יצליח להימלט על נפשו, ימצא עצמו צועד אל עבר מותו. על מנת להימלט היה על היהודים להשיג אשרת כניסה לארץ מפלט אחרת, אך עד מהירה הם גילו כי רוב שערי מדינות העולם היו סגורים בפניהם.

מצפונו של הה פנגשאן לא איפשר לו להישאר שאנן ביחס לגורל היהודים והוא החל להנפיק לכל יהודי שהגיע לקונסוליה הסינית בוינה אשרות כניסה לשנחאי, אשר איפשרה להם לצאת את שערי אוסטריה. צ'יאנג קאישק, שעמד באותה התקופה בראש הרפובליקה הסינית, היה מעוניין בהידוק הקשרים בין ממשלתו לגרמניה הנאצית. הוא היה מעוניין בסיוע ברכישת נשק ובייעוץ צבאי והוא אף שלח את בנו לרכוש השכלה צבאית בגרמניה. מסיבה זו הוא נתן הוראה מפורשת לכל שגרירויות סין באירופה להימנע ממתן סיוע ליהודים ביבשת. הה, אם כן, פעל בניגוד להוראות, תוך ידיעה שהוא מסכן את עצמו ואת בני משפחתו ובמשך פרק זמן של שנתיים הנפיק אלפי אשרות.

^{אשרת כניסה לשנחאי שהונפקה על ידי הה פנגשאן}

לאמיתו של דבר, את ההוראה הישירה להפסיק לעסוק במתן אשרות ליהודים קיבל הה ממי שכיהן אז כשגריר סין בגרמניה, צֶ'ן ג'יֶה. משזה לא שעה להוראותיו, שלח צ'ן נציג מטעמו על מנת לחקור את העניין לעומק. אולם הנציג שב על עקבותיו בידיים ריקות, שכן לא נמצאו ראיות ברורות וחד-משמעותיות.

משנודע להם על מעשיו של הה, הלאימו הנאצים את בניין הקונוסוליה הסינית בוינה, באמתלה שהוא היה בבעלות יהודית. אך הה לא נרתע. הוא שכר מכספו האישי מבנה חלופי והמשיך משם את מלאכתו באומץ לב ובגדלות נפש.

עד לספטמבר 1939, 70% מיהודי אוסטריה נמלטו מהמדינה, 18 אלף מתוכם הגיעו לשנחאי, חלקם התיישבו ברובע הונגקואו בעיר, אך רבים מהם עזבו משם לארה"ב, אוסטרליה והונג קונג.

^{שגריר ישראל בסין, מר עמוס נדאי, בטקס לזכרו של הה פנגשאן, שנערך בעיר הולדתו של הה בשנת 2007}

אך במאי 1940 ננזף הה על מעשיו. הוא אולץ לפנות את משרתו, לעזוב את וינה ולשוב לסין.

רק לאחר מותו זכה הה פנגשאן להכרה על פועלו. בשנת 1973, לאחר שנים בהן כיהן כשליח דיפלומטי במדינות שונות ברחבי העולם, התיישב הה בסן פרנסיסקו והקים שם את ביתו החדש. עד מותו בשנת 1997, עסק בעיקר בכתיבה להנאתו האישית. אפרו הועבר לקבורה בעיר הולדתו כעשור לאחר מותו, שם הוקמה גם אנדרטה לזכרו.

הה לא הירבה לספר על פועלו ומעשיו למען יהודי אוסטריה, גם בגלל ענוותנותו הגדולה, וגם משום שהאמין באמת ובתמים שהמעשה שעשה אינו יוצא דופן וכי זו היתה חובתו לעזור לאותם יהודים. גם בספרו "40 שנותיי כדיפלומט" שיצא לאור ב-1990, הופיע רק איזכור קצר לנושא. "כל אדם עם מצפון היה נוהג כמוני", הוא כתב.

למעשה, רק כאשר עובדי המכון לחקר היהדות בשנחאי הגיעו לאוסטריה וגרמניה בשנת 1995 על מנת לעסוק במלאכת איסוף עדויות של ניצולים, הם למדו על מעשיו של הה.

הה פנגשאן הוכר בשנת 2000 על ידי יד ושם כחסיד אומות העולם ובזכות פועלו זכה גם לכינוי "שינדלר הסיני".