בקרוב: סין הכלכלה הגדולה בעולם

לפני מספר ימים פירסמה קרן המטבע הבינלאומית תחזית לפיה בעוד חמש שנים תתפוס הכלכלה הסינית את מקומה של ארה"ב ותהפוך לגדולה ביותר בעולם, במונחים של שווי כוח הקנייה (PPP).

לפי התחזית, התוצר הסיני צפוי לגדול מהרמה הנוכחית של 11.2 טריליון דולר ל-19 טריליון דולר בשנת 2016, בהנחה שקצב הצמיחה הנוכחי יישמר. הכלכלה האמריקנית, לעומת זאת, תגדל בהיקף של 3.6 טריליון דולר בלבד, מ-15.2 טריליון דולר כיום, ל-18.8 טריליון דולר בשנת 2016.

נתחה של הכלכלה הסינית יגיע בעוד 5 שנים לרמה של 18% מהתוצר העולמי, לעומת 14% כיום, בעוד חלקה של ארה"ב ייסוג מרמה של 20% כיום ל-17.7% ב-2016.

ברט ארנדס ממכון המחקר האמריקני Market Watch סיפר במאמרו שפורסם ב"וול סטריט ג'ורנל" כי בעבר כבר הושמעו תחזיות המנבאות את הפיכתה של סין למעצמה הכלכלית הגדולה בעולם, אולם תחזיות אלה, אשר התבססו על השוואה בין התוצר המקומי ובין שערי החליפין הנוכחיים של שתי המעצמות, צפו שהמהפך יתרחש בעוד עשור או שניים. אף אחד לא שיער שהיום קרוב כל-כך.

"מדד שווי כוח הקניה למעשה מנטרל את השפעות הבדלי שערי החליפין ולכן הוא מציג תמונה מדויקת יותר בנוגע למאזן הכוחות הכלכליים בעולם", טוען ארנדס ומוסיף: "בייחוד בתקופה בה מתרחשות תנודות חדות על בסיס יומיומי בשערי החליפין".

שרה ג'ונסון מהמכון למחקר כלכלי Global Insight חולקת על דבריו של ארנדס. בראיון לרדיו "קול אמריקה" אמרה ג'ונסון כי שער החליפין הנהוג במשק משקף באופן מדויק יותר את רמת התוצר המקומי. לדבריה, מדד שווי כוח הקניה אמנם מסייע להשיג הבנה אודות ההכנסה הלאומית הגולמית לנפש, אך בבואנו למדוד את רמת התוצר המקומי, יש להשתמש בהשוואה על בסיס שערי החליפין המקובלים בשוקי המטבעות הבינלאומים".

לפי תחזיות Global Insight, המתבססות על שערי החליפין הנוכחיים של סין וארה"ב, מגמות אינפלציוניות בסין ומגמת הייסוף של היואן, סין אכן תעקוף את הכלכלה האמריקנית, אולם לא לפני שנת 2019.

לפי ההערכות שהופיעו בדוח קרן המטבע, ירשום התוצר הסיני זינוק של פי 30 בשיעורו, משנת 1980 ועד שנת 2016, לעומת גידול של פי 2.7 בלבד בתוצר של ארה"ב. אך למרות ההבדלים הברורים בשיעורי הצמיחה של שתי המעצמות, יש הטוענים כי עדיין מוקדם להספיד את ארה"ב. גארי שמידט, עמית בכיר במכון היזמות האמריקני (AEI) ומחבר הספר "עלייתה של סין", טוען כי "הקפיטליזם האדום" של סין אינו יכול לאתגר את הכלכלה האמריקנית, המבוססת על מודל של שוק חופשי מהתערבות ממשלתית.

"בטווח הארוך, אין ספק כי הדרך הבטוחה ביותר להבטיח המשך צמיחה היא הישענות על מערכת השוק החופשי", אומר שמידט. "סין היא בהחלט דוגמא יוצאת דופן למדינה שמתבססת על קפיטליזם בחסותה של התערבות ממשלתית, שהצליחה להפוך עצמה למעצמה כלכלית מהגדולות בעולם. אך יחד עם זאת, יש לזכור כי עד עתה מנוע הצמיחה העיקרי שלה היה המשאב הכמעט בלתי-נדלה של כוח אדם. על אף שכיום רמת השכר בסין עולה בהתמדה, סין הולכת ומאבדת את הדיבידנד הדמוגרפי אשר תרם, כאמור, לחוסנה הכלכלי. ככל שעובר הזמן, הבעיות איתן מתמודדת סין צפות ועולות אל פני השטח. סין מתפתחת באופן לא מאוזן ונקודה זו תעמוד בעוכריה בעתיד הלא הרחוק".

לדברי שמידט, שעה שהעולם כולו שקע במיתון, לאחר פרוץ המשבר הפיננסי ב-2008, סין הצליחה לשמור על עצמה בעיקר בזכות גל ההשקעות האדיר במיזמי תשתית, בנדל"ן ובהון פיסקאלי. אולם הגידול המהיר בשיעור ההשקעות יצר בעיה חדשה של עודף בכושר הייצור שעלולה להוביל למצב של ריבוי חובות אבודים, הלוואות שהבנקים הסינים לא יוכלו לגבות בחזרה.

שמידט טוען כי כשם שיש שיש יותר מדי פסימיות לגבי מצבה של ארה"ב, כך יש גם אופטימיות יתרה לגבי סין. "ארה"ב בעצמה מתמודדת עם בעיות מהותיות בטווח הארוך, אך היא הוכיחה בעבר שבזכות כושר ההסתגלות וההתאמה שלה, היא יכולה להתמודד בהצלחה עם כל אתגר שניצב מולה".