פנגהואנג: העיירה הכי יפה בסין

רווי אלי, הסופר הניו-זילנדי שהיה חבר במפלגה הקומוניסטית הסינית, הכתיר פעם את פֶנְגְהוּאָנְג (Fenghuang, בסינית: 凤凰), עיירה היושבת על גדות נהר טוּאוֹ במערב מחוז הונאן, ל"עיירה היפה ביותר בסין". מאז, הפכה דווקא אמירתו של זר – לא סיני – לאמירה המזוהה ביותר עם העיירה היפהפיה הזאת, אשר בתיה תלויים על המים והיא מוקפת הרים ירוקים מכל עבריה.

פנגהואנג – "עוף החול" בסינית – מכונה על שום ההר שמתרומם מדרום-מערב לה, אשר דומה בצורתו לצורה של הציפור המיתולוגית. ייחודה של פנגהואנג בבתים התלויים על גדות הנהר באמצעות סמוכות עץ אשר יורדות הישר אל המים. המים הירקרקים זורמים באיטיות בנהר המתפתל, חולפים על פני גשרי אבן ועץ קטנטנים המשמשים את התושבים במעבר בין הגדות ופולשים אל מתחת לבתים התלויים. בתוך המים, אשר מעליהם מרחפים תמידית ענני ערפל, שטות סירות דייגים קטנות, כובסות נשענות על הגדות והגשרים, ובני העיירה יוצאים לשחיית ערב בנהר.

ההיסטוריה של פנגהואנג קדומה מאוד, ועוד לפני איחוד סין על ידי שושלת צ'ין היא הייתה עיירת ספר במדינת צ'ו, אחת הממלכות מתקופת המדינות הלוחמות. בשעתו הייתה מיושבת כמעט לחלוטין בבני מיעוטים – המיאו והטוג'יה. לאחר האיחוד זרמו לאיטם אל המקום גם בני ההאן, ופנגהואנג שמרה על מעמדה כעייירת גבול חשובה, בין מחוזות הונאן, גויג'ואו וסצ'ואן, וכעיירת מסחר ותחבורת נהרות משגשגת שבה התרכזו בני לאומים שונים. גם כיום בני הטוג'יה והמיאו, התושבים המקוריים של המקום, מרכיבים כמחצית מאוכלוסיית פנגהואנג וסביבתה הקרובה.

מכאן כנראה גם שאב השראה הסופר שֵן צוֹנְג-וֵון, בן המקום, אשר חיבר את ספרו "עיירת הגבול" בדיוק על הנופים ועל התושבים של פנגהואנג וסביבתה הקרובה. שן היה מחשובי הסופרים הסינים בדור שלפני הקמת סין העממית, והוא תיאר בלשון ריאליסטית את חיי פשוטי העם שחיו בעיירות ובכפרים במערב מחוז הונאן ואת הנוף הקסום שסבב אותם. בית מגוריו העתיק של שן צונג-וון משמש עד היום כאחד המוזיאונים הרבים בעיירה. "עיירת הגבול" יצא לאור בשפה העברית (עם שלושה סיפורים קצרים נוספים פרי עיטו של שן, כולם מתרחשים באזור מערב הונאן) בתרגומה של אמירה כ"ץ.

העיירה פנגהואנג היא מקום יפה מדי מכדי שתעשיית התיירות תפסח עליו. במקום נפתחו מסעדות רבות, פאבים, חנויות מזכרות וכל מה שמצופה מאטרקציה תיירותית מעין זו. אולי בשל המיקום המרוחק יחסית והנגישות הנוחה פחות, לא תמצאו כאן את ההמונים הצובאים על ליג'יאנג למשל, אבל בחגים ובחופשות המקום בהחלט עמוס מאוד ומאבד מעט מקסמו. לזכות המתכננים ייאמר כי למרות פתיחת שירותי התיירות הרבים, אלה לא פגעו במראה העיירה ובאופיה, ואם תתזמנו את בואכם כך שלא תיפלו על חופשה לאומית, מובטחת לכם הנאה צרופה מהבתים התלויים בסמוכות על הנחל, מהסמטאות הצרות ומגגות העיירה הקסומים.

מידע שימושי:

הגעה: תחנת הרכבת הקרובה לפנגהואנג ממוקמת בעיר גִ'ישוֹאוּ (Jishou, בסינית: 吉首), כשעה נסיעה צפונה. רכבות לג'ישואו מגיעות בכל יום מבייג'ין, משנחאי מגואנג-ג'ואו ומגווילין. בתוך המחוז, רכבות מגיעות לג'ישואו מבירת הונאן צ'אנגשה. אוטובוסים בין ג'ישואו לפנגהואנג יוצאים לאורך כל היום ובתדירות גבוהה. נמל התעופה הקרוב נמצא בג'אנג-ג'יָה-ג'יֶה, כארבע שעות נסיעה באוטובוס לכיוון צפון. לממשיכים לכיוון מחוז גויג'ואו, אוטובוסים מפנגהואנג יוצאים גם לטונגרן (Tongren, בסינית: 铜仁) שבמזרח גויג'ואו, משם אפשר להמשיך ליעדים נוספים במחוז זה.

לינה: אין כמעט בית בעיירה שאינו משכיר חדרים בסיסיים אך נקיים בתוך מבנים עתיקים ושופעי אופי, חלקם ממש מעל הנהר וחלקם בסמטאות שבפנים העיירה. לבד מחגים לאומיים, אז מחירי החדרים מרקיעים שחקים ומגיעים ל-200-300 יואן ללילה, בימים כתיקונם לא תצטרכו להוציא יותר מ-50-70 יואן לחדר טוב.

כניסות: כרטיס שעולה 168 יואן יקנה לכם כניסה לכל האתרים בתוך העיירה – המוזיאונים, המקדשים, הבתים העתיקים ואף יזכה אתכם בשיט קצר באחת הסירות על הנהר. אם אינכם מעוניינים לבקר באתרים השונים, אין צורך בכרטיס כדי להיכנס לתחומי העיירה עצמה.