מצוקת עובדים קשה בערים הגדולות

המעסיקים מפחדים שיצטרכו להעלות משכורות

"ברור שהייתי רוצה שכולם ירוויחו יותר" אומר יו' ממפעל בסביבה, אחרי שסרב בתחילה להתראיין. "אבל מבחינתי, הייתי רוצה יותר שהתקשורת תפסיק לדווח על זה". הדיווחים התכופים בתקשורת החוסר בעובדים מדאיגה אותו, ומדאיגות אותו במיוחד הכתבות על העלאת משכורות.

"ברגע שאתם מדווחים על עליית משכורות בערי החוף נוצר לחץ עצום על הערים שבתוך היבשת" בעודו מדבר איתי, מחזיק יו' בשלט "דרושים". " השנה השוונו את המשכורות לאלו שנהוגות במקומות כמו דונג-גואן, אבל ברור שאנחנו לא יכולים לשלם כמו בשנג'ן וגואנג-ג'ואו. אם התקשורת תמשיך לבחוש ככה בקדרה, לא נראה לי שנמצא עובדים חדשים"

בעת האחרונה המצב הכלכלי במפעלים ברחבי המדינה השתפר מאוד. "אחרי שהשפל של 2008 עבר, ההזמנות גברו ואנחנו יכולים להרחיב את המפעל, אבל חסרות ידיים עובדות. חסרים לנו עכשיו 7000 איש. לפני כמה שנים, 7000 עובדים חדשים היה כלום – אמרת שאתה צריך עשרת אלפים איש או אפילו כמה עשרות – והיו עומדים לך בתור. עכשיו ממש בעיה למצוא אנשים חדשים"

 
^{דרושים: 10 אורזים. משכורת 1500-2500 יואן. חוץ מזה, דרושה גם מבשלת}

לעיתים יו' הולך לחפש עובדים כבר בתחנת הרכבת. "יש אנשים שלא הספיקו לצאת מהתחנה וכבר הגיעו אלי למפעל. יש כאלה שתכננו לרדת דרומה ולעבוד שם, אבל לא השיגו כרטיס. הם הגיעו לצ'אנג-שה, ראו אותי עם השלט והחליטו להישאר כאן". יו' מגיע אל מרכז התעסוקה בכל יום ב-7 בבוקר ונשאר שם עד 6 בערב. "זה כמו שדה קרב" הוא אומר.

ככל שעובר הזמן ילידי שנות ה-80 וה-90 הופכים להיות כוח העבודה העיקרי בשוק. כדי להתאים לדרישות של הדור החדש של מהגרי העבודה המעסיקים משפרים את התנאים, מעלים משכורות ודואגים גם לשעות הפנאי אחרי העבודה. המפעל של יו' למשל מספק לעובדיו מעונות מרווחים, גישה לאינטרנט והשתלמויות.