הנזירים משאולין

מאת: CRI תרגום: תרצה ערב

אמנות ה-"שאולין צ'ו'אן" (בסינית: Shaolinquan 少林拳 מילולית: אגרופי שאולין) היא אחת מארבע אמנויות הלחימה הסיניות. אמנות הלחימה נקראת על שם מקדש שאולין, שם תרגלו הנזירים את התורה כבר מתחילת שושלת טאנג. משום שהיא עושה שימוש במיומנויות שונות ומגוונות, הפכה התורה לזרם המשפיע ביותר באמנויות הלחימה בסין. שאולין צ'ו'אן מפורסם בסין ומחוצה לה בזכות הכוח הרב של הנזירים והפשטות שלו.

מנזר שאולין הוקם על הר סונג שבמחוז הנאן בשנה ה-19 לשלטונו של הקיסר ג'יאו וון-די לשושלת ווי הצפונית (486 לספירה). במהלך השנים הוא נשרף מספר פעמים והוקם מחדש פעם אחר פעם.

על פי הרישומים ההיסטוריים, בתחילת שושלת טאנג עזרו נזירי שאולין לקיסר טאי דזאנג להביס את וואנג שה-צ'ונג, גנרל משושלת סווי שהתנגד לשושלת החדשה. המנזר שלח 13 אמני לחימה, והקיסר הקצה שטח של 27 קמ"ר להרחבת המנזר כדי שיוכל להכשיר יותר מ-5000 נזירים לוחמים. אז נכנס המנזר לתקופה חדשה, והוא כונה "המנזר הראשון תחת השמיים". עם הכשרת הלוחמים נקשר שמו של המנזר לאמנות לחימה, בעיקר בזכות התנאים המצויינים שהוא סיפק להתפתחות ה-"שאולין צ'ו'אן". הכשרת הלוחמים לא הסתפקה באימונים גופניים, אלא כללה גם אימונים עם אביזרי לחימה, סוסים ועוד.

ברבות השנים, הפך המנזר למקום מפגש לאמני לחימה מכל רחבי סין, והתרכזו בו גדולי הכשרונות בתחום. החל בתקופת שושלת סונג ואילך התפתחו בו 18 סגנונות שונים, ובהם "האגרוף הארוך" של ג'או קואנג-יין ו"ההכאה הקצרה" של מה ג'י.

שאולין צ'ו'אן כולל בין היתר איגרוף סיני, היאבקות חופשית וצ'י גונג, אך הוא מפורסם במיוחד בזכות השימוש באָלה. תנועות הלוחמים פשוטות, מהירות וגמישות, ולצד זאת, ההתקפה וההגנה קשורות בקשר הדוק זו לזו.

לאחר הקמת הרפובליקה העממית של סין הוקם במקום בית ספר לאמנויות לחימה כמו גם קבוצת מחקר החוקרת את סודות אמנות הלחימה. שמו של המנזר התפרסם בכל העולם, ורבים מגיעים אליו כדי ללמוד ולהשתלם באמנויות לחימה.