במרדף אחרי הכפור

המקומיים מספרים שאת עצי הכפור צריך לראות בשלושה שלבים: האחד קורה ממש לפני הזריחה. האדים מתעבים על העצים וקופאים בו במקום. ככל שקר יותר, כך השכבה תהיה עבה ומרשימה יותר. השלב השני, לאחר הזריחה, הוא שהעצים הקפואים עומדים במלוא תפארתם על רקע השמים הכחולים. בשלב השלישי, השמש מצליחה לחמם מעט את הקרקע, ומהעצים מתחילים לנשור פתיתי כפור קטנים. זכרנו זאת היטב לקראת תכנון הטיול ביום השני והביקור ב"אי הכפור" שמצפון לעיר.

^{"אי הכפור", 35 ק"מ מצפון לעיר ג'ילין}

בבוקר שלמחרת קמנו ב-6:30. וויתרנו על השלב הראשון של הכפור בגלל המרחק הגדול שלנו מהיעד הבא והתפשרנו על השלב השני, שלא אמור היה לאכזב בזכות עצמו. יצאנו לדרכנו לאחר שאכלנו אורז מוקפץ וביצים קשות בארוחת הבוקר של המלון. פנינו היו מועדות למקבץ הגדול ביותר של עצי הכפור, הנמצאים ב"אי הכפור" או בשמו המילולי: "אי הערפל הקפוא" (בסינית: Wusongdao, 雾凇岛). ייחודו של האי הוא גם במספרם הרב של העצים, וגם בעובדה ששכבות הכפור שם עבות במיוחד, תודות לנהר שזורם משני צדיו.

^{חורשות צפופות ושיחים מקושטים בכפור על האי}

אוטובוס מקומי הביא אותנו לעיירה מנצ'ורית קטנה וקפואה, ומשם שכרנו מכונית ונהג שלקחו אותנו אל האי. קבענו שנתקשר כשנרצה לחזור, והוא עזב אותנו על המזח. תוך כמה דקות התברר שהמעבורת שהייתה אמורה לקחת אותנו אל האי עצמו התקלקלה באותו הבוקר, ורק כשלושה קילומטרים משם בכפר המנצ'ורי האנטון יש עוד מזח. הסירה שיוצאת מהמזח השני תיקח אותנו אל הגדה השנייה אמנם, אך לא אל האי העצמו. למרות הערפל שנוצר מאדי המים, ראינו בבירור שהעצים מהעבר השני יפים יותר מאלה שאצלנו, והחלטנו לנסות להגיע אל האי ויהי מה. הרי זו הסיבה שהגענו לכאן.

^{הכניסה לכפר המנצ'ורי האנטון}

ההליכה אל המזח, הנמצא ליד הכפר הקרוב, הייתה מעיקה משהו; הקור שחדר לרגליים איבן אותן לגמרי, וגם האיברים האחרים לא היו במצב מזהיר. אבל הגענו מהר יחסית, ולאחר עצירה קצרה להתחממות ושתיית תה באחד הבתים הגענו אל המזח השני.

המעבורת שהגיעה הייתה מלאה בתיירים, צלמים חובבים בעיקר. אלה סיימו את יום הצילומים מוקדם בבוקר והשאירו את הגדה השניה כמעט ריקה מאנשים.החלטנו לנסות לעבור לגדה השנייה ולנסות את מזלנו, אולי בכל זאת נצליח להגיע לאי עצמו, וגם אם לא, גם הגדה השנייה הייתה מלאה עצים מופלאים.

^{המעבורת בין שתי גדות הנהר מתקרבת להאנטון}