במרדף אחרי הכפור

את השעות האחרונות של 2009, טרם חלוף העשור הראשון של האלף השלישי, העברנו ברכבת לילה מבייג'ין לכיוון צפון-מזרח. כשהתעוררנו לבוקר חדש ולעשור חדש השעה הייתה שש ורבע בבוקר, וקור כלבים בחוץ. אפילו בתוך הקרון הפסיק החימום לעבוד ואת החלונות של הרכבת כבר כיסתה שכבה עבה של אדים קפואים – רמז אולי למה שצפוי לנו בהמשך. את הנוף מבחוץ אפשר היה לראות רק אחרי ש"הפשרנו" את החלון בבקבוק מים חמים, ואז נגלה לנגד עינינו החורף של מנצ'וריה – ערבות רחבות ידיים מכוסות שלג וקרח, פה ושם כפר קטן או חורשה מציצים מתוכן, וגם אלה מכוסים לגמרי בלבן. נדמה שהחקלאים תושבי המקום נכנסים לתרדמת חורף, מתכנסים בבתיהם ומחכים לבוא האביב להמשיך את עיבוד השדות.

בינתיים בתוך קרון הרכבת, הנוסעים, ואנחנו ביניהם, עדיין חצי הלומים משנת הלילה, מרוקנים מתיקינו ערימות בגדים ומתחילים להתלבש שכבה אחר שכבה: עוד גופיה תרמית, עוד גטקעס מרופד ועוד סוודר עבה מצמר – חמש שכבות בפלג הגוף התחתון וחמש בפלג הגוף העליון, לא כולל מעיל – אבל איך באמת מרגיש קור של 30 מעלות מתחת לאפס? האם הלבוש שלנו יעזור להתמודד עם המספרים שקראנו בתחזית מזג האוויר? עוד כמה דקות ונדע.

^{תחנת הרכבת ג'ילין מערב, 7:30 בבוקר, 34 מעלות מתחת לאפס} 

אפילו המקומיים מתלוננים על גל הקור שתקף השנה את האזור, מה שגורם לנו לתהות מה פירושה של ההתחממות הגלובלית שכולם מדברים עליה. גם בשביל תושבי העיר ג'ילין, העיר היחידה בסין ששמה זהה לשם המחוז שבו היא שוכנת, 34 מעלות מתחת לאפס זה כבר מוגזם. בדרך כלל, נעות הטמפרטורות באזור זה בחורף סביב 20 מעלות מתחת לאפס, ובימים קרים יורדות ל-25 מעלות מתחת לאפס: לא חם אמנם, בטח לא בסטנדרטים של מדינה במזרח התיכון, אבל הרבה יותר נסבל.

אולי במקרה הזה הטמפרטורות הנמוכות דווקא משחקות לטובתנו: ככל שקר יותר כך גוברים סיכויינו לראות את התופעה של עצי הכפור על גדות נהר סונג-הואה. הרי במדריך הטיולים הסיני שלנו כתוב במפורש: "אם אתם נוסעים לראות את עצי הכפור, צריך לשים לב היטב לתחזית. על פי רוב, הזמן האידיאלי לצפות בתופעה הוא בשיא החורף, כאשר הטמפרטורה יורדת ל-20 מעלות ומטה מתחת לאפס." מבין ערי צפון מזרח סין, ג'ילין בוודאי אינה תופסת מקום של בכורה. לפחות במוניטין שהיא נהנית ממנו, היא משתרכת הרבה אחרי ערים כמו חרבין ודה-ליין, והיא אפילו אינה בירת המחוז שנקרא על שמה. אבל דבר אחד אי אפשר לקחת ממנה – תופעת האדים הקפואים המתעבים על העצים תופסת מקום של כבוד בפנתיאון "ארבעת פלאי הטבע של סין" לצד אטרקציות תיירותיות מוכרות הרבה יותר כמו נופי ההרים והמים של אזור גוילין, יער האבן ושלושת הערוצים של נהר היאנגצה. עצי הערבה העטופים בפתיתי כפור עד אחרון הענפים נמצאים לאורך גדות נהר סונג-הואה שחוצה את העיר.

^{שדרת עצי הכפור, ג'ילין}