טקסים טיבטיים בנוף הררי קסום

גן העדן הקסום

כל מי שנדבק בחיידק הטיולים בוודאי נקשר למקום מסוים במהלך מסעותיו. יש הנקשרים לכפר קטן ומרוחק ויש הנקשרים לאזור הררי פראי ונידח.

במסעי בדרום מחוז גאנסו בסתיו של השנה שעברה, התרוצצתי אמנם ממקום למקום, אבל בזמן הקצר שטיילתי שם נשביתי בקסמי הנוף והתרבות המקומיים, ואמרתי לעצמי שאני חייב לחזור ללאנגמוסה בחורף. כשראיתי את הנוף היוצא מן הכלל, את התושבים הטיבטים הצנועים והפשוטים וכששמעתי על על הפסטיבלים הבודהיסטיים שנערכים כאן בחודש הראשון של השנה הירחית, עמדתי לפני פסל הבודהא ונדרתי שעוד אחזור. לכן בראשית השנה הסינית החדשה נשאתי תרמיל על גבי ובלב מלא ציפיות יצאתי לשוטט שוב בפיסת גן העדן הזו ולחוות את החורף המושלג.

^{צופים בטקס שיזוף הבודהא מהגבעה}

הכפר לאנגמוסה שוכן באוכף ההר. גלגלי התפילה הבודהיסטיים והצבאים הזהובים הניצבים על גגות המנזרים מצנצים תחת קרני השמש, ויחד עם הנזירים והתושבים השלווים יוצרים יחדיו נוף מופלא של עולם בודהיסטי. כשנכנסים לכפר העתיק של לאנגמוסה, מייד מרגישים בקדושה ובמיסתורין המהולים בתחושת חופש ורוגע. השמש של הרמה הטיבטית תמיד בוהקת וקרניה מתערבבות עם ריח העשן הסמיך שנפלט מהמנזרים, ואלה שוטפים את הכפר כולו. הדרכים העקלקלות המובילות אל המנזרים מלאות ברועים מן הערבות אשר משתטחים אל הקרקע עם כל צעד ומשתחווים, ותרמילאים מכל העולם מצלמים בלי הפסקה את הנוף הטבעי האנושי הייחודי של הכפר הקטן אשר יושב במרומי הרמה הטיבטית.

המנזרים ניצבים בשקט בין ההרים המקיפים אותם, ודגלי התפילה המתעופפים ברוח מפיצים אווירה דתית מובהקת. המאמינים האדוקים באים הנה להשתטח ארצה בהשתחוות ולסובב את גלגלי התפילה. בסיבובם מסלקים גלגלי התפילה את קשיי העולם הזה ומחזירים את האושר של העולם הבא. מי שהלכו לעולמם נקברים בקבורת שמים בתל שמאחורי מקדש סָאיצְ'ה וממתינים לנשרים שישאו את נשמתם אל גן העדן. לאנגמוסה היא פסיפס של הסביבה הגיאוגרפית הייחודית, נוף ההרים והנחלים המרהיב והמנהגים העממיים של המקומיים. התושבים בני שלושת הלאומים – האנים, טיבטים ומוסלמים – מכבסים את בגדיהם ושואבים מים על גדת נחל הדרקון הלבן שחוצה את הכפר, שואפים אוויר צלול ומעבירים את ימיהם בשקט ובשלווה.