הקולנוע הסיני - חלק ה'

מאת: ליו סיאולי ולין וון-צ'י תרגום: תרצה ערב

אף על פי שיצאו בסין בתחילת שנות ה-90 סרטים איכותיים כמו "סיפור חיים" של ג'אנג יימו, "שלום לפלגש" של צ'ן קאיגה, "עפיפון כחול" של טיין ג'ואנג-ג'ואנג, ו-"בחום היום" של ג'יאנג וון, המילה "שוק" מאפיינת יותר מכול את הקולנוע הסיני בעשור האחרון של המאה ה-20.

מסוף שנות ה-80 ואילך הקולנוע החל לתפוס תאוצה כ-"שוק", והתמסחרות הקולנוע הוזכרה שוב ושוב בכלי התקשורת. בעקבות שטף הסרטים הבידוריים שפנו לצופה "הממוצע", היו שהאשימו את הקולנוע החדש בעממיות ובנטישת הערך האמנותי. הלחץ שהופעל על העוסקים בקולנוע היה כבד, או כפי שאמר אז החוקר פיי ג'נג-צ'ינג: "הדרכים העומדות בפני סין והמכשולים השונים שנצטרך לעבור קשים ומסובכים הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. המהפכה בקולנוע לא תהיה קלה, אלא רצופה במאבקים והתנגדויות".

המצב החמיר עוד יותר, כאשר השוק התפתח מהר יותר מהשינוי שחל בתעשיית הבידור. עם התפשטות הטלוויזיה וההתעניינות הגוברת בקריוקי ובווידאו, מעמדו של הקולנוע לא היה בטוח כבעבר. כשהגיעה שנת 1992, מספר הצופים בקולנוע צנח ל-10.5 מיליארד איש, ושוק הסרטים הצטמק בצורה ניכרת. ההכנסות ב-1992 ממכירת כרטיסי קולנוע הסתכמו ב-190 מיליון יואן בלבד. אולמות הקולנוע בעיירות התקשו להתקיים, ורבים מהם הוסבו לאולמות ריקודים, מועדוני ביליארד או לשימושים אחרים.

באותה עת עמד ענף הקולנוע בסין בפני המשבר הגדול ביותר בהיסטוריה שלו. מאז שהוקמה סין החדשה הוא כפוף לכלכלה המתוכננת של המדינה, ואולפני הסרטים וחברות ההפצה היו ארגונים ממשלתיים – ההפצה וההקרנה היו באחריות המדינה כמו גם ההשקעות והרווחים. ההפרטה החלקית שהייתה נהוגה בשנות ה-90 – קניית הסרט על ידי המדינה אשר הפיצה אותו לקניינים פרטיים – הובילה להצטמקות מהירה של הענף. ראשי התעשיה החליטו לבצע מהפכה נוספת ולתקן את הנזק בצורה הטובה ביותר – בינואר 1993 הם החליטו לעקוף את הקניה המרוכזת של CFGC, חברת הקולנוע הממשלתית הגדולה והמשפיעה בסין, ומכרו את הסרטים ישירות לערים ברחבי המדינה - הצעד הראשון בפתיחת השוק הארצי.

החל באוגוסט 1994 ואילך, החליטה CFGC לסבסד יבוא של "10 סרטים גדולים" מחו"ל. רבים האמינו בתחילה כי המהלך הוא עוד אסון הניחת על הקולנוע הסיני שבע המרורים, אך נראה כי הסיבסוד התאים דווקא לדרישות המתפתחות של השוק והחיה את תעשיית הקולנוע המקומית. מתוך 30 הסרטים שעברו את סף ה-100 מיליון צפיות מ-1994 עד 2008, 14 מהם יובאו מחו"ל ו-16 נוצרו בסין גופא, מה שמוכיח כי הסיבסוד לא העלים את התעשיה המקומית אלא דווקא החיה את השוק העייף. הסרטים המסובסדים גרמו למהפך בטכנולוגיה הנכשלת ובהשקעות הלא מספקות, כמו גם לשינוי מהותי בבסיס הרעוע של תעשיית הקולנוע בסין.

בתקופה זו היה הקולנוע המסורתי בתקופת השיא שלו, ועקבות הגלובליזציה נטמעו גם בקולנוע הסיני שהשתנה ללא היכר. תפקידו של הקולנוע כנושא הנטל החברתי זכה לדיון מעמיק.

באופן עקרוני, הקולנוע של שנות השמונים הוא קולנוע המתמקד בסין, במיוחד ב-"ביקורת התרבות הסינית". לסרטים אלה היה חלק חשוב במגמה שפשתה באותה תקופה בכל סין – ביקורת העבר והתרבות – ובעקבות הפופלאריות הרבה שלהם זכו, הפו הסרטים לשפה המוסכמת והמשותפת של המדינה כולה. בשנות ה-90 נכנס הקולנוע הסיני לתקופה חדשה. הוא חווה את תהליך הבינאום הראשון בהיסטוריה שלו, ובעקבות התנאים שנוצרו בעקבות הקפיטליזם העולמי, הפך הקולנוע הסיני לקולנוע טראנס-לאומי. אם עד שנות ה-90 פנה הקולנוע הסיני אל הקהל הסיני, כיום השתנה מעמדו לגמרי והוא חלק חשוב בתעשיית הקולנוע הבינלאומית – סרטים רבים שמקורם במרכזי התרבות הסיניים המרכזיים (סין גופא, הונג קונג וטיוואן) זכו לאהדה והערכה ברחבי העולם. עם תהליך הגלובליזציה של הקולנוע הסיני, הוא נכנס למערך ההפקה, ההקרנה, מכירת הכרטיסים והצריכה של שוק הקולנוע הבינלאומי. משנות ה-90 ואילך מספר הסרטים המופקים בשיתוף חברות זרות לא מפסיק לגדול - בשנת 1993 כרבע מן הסרטים בסין גופא הופקו בשיתוף עם קרנות זרות (56 סרטים), לעומת 21 סרטים ב-92'. רוב הסרטים זכו לתמיכה כספית של חברות מהונג-קונג וטיוואן, שעזרו לענף בתקופת המעבר הקשה ביותר מקולנוע הנשלט ברובו על ידי המדינה אל קולנוע הנשלט על ידי השוק.

2002-2010 ענף הקולנוע הופך לתעשייה שמתפתחת במהירות

עיקר ההתפתחות של הקולנוע הסיני נעוצה בכניסתם של מאפייני השוק והתחרותיות. שנת 2002 היא שנה חשובה מאין כמותה בהיסטוריה של הקולנוע הסיני, משום שמסופה של אותה שנה פרסמה הלשכה לרדיו וטלוויזיה חוקים, מסמכים ותקנות הנוגעים לצדדיה הרבים של תעשיית הקולנוע בסין גופא. התקנות נגעו בעיקר למקורות המימון של בתי הקולנוע ברחבי סין ולדרכי ההפצה של הסרטים. כך שוחררו בתי הקולנוע מהאולפנים שאליהם היו קשורים במקור, ענף הקולנוע קיבל מבנה של תעשייה הדומה למדינות המערב והמערך הבירוקרטי פושט במידה רבה. זו הייתה רפורמה כוללת אשר ניתן לזקוף לזכותה את שגשוגו העכשווי של הקולנוע בסין.

מלבד זאת, המשרדים הממונים על הקולנוע הרשו לאנשים פרטיים וקרנות זרות להכנס אל תחומי הפקת הסרטים ולהפצתם. לפני כן, לא כל מי שחשק בכך היה מורשה לצלם סרטים בסין, משום שהיה עליו לעמוד בסטנדרטים גבוהים במיוחד. רק לאולפנים רשומים הייתה זכות הצילום בסין, וגם אלה הוגבלו במספר הסרטים שהורשו לצלם בכל שנה. אך בעקבות המעבר לכלכלת שוק באמצעות תחרות הוגנת, זכות ההסרטה כבר לא היתה נחלתם של בודדים. מתוך 197 הסרטים שהוסרטו ב-2003, 60 מהם הופקו על ידי חברות פרטיות.

עם הצמיחה הכלכלית בסין, השיפור המתמשך בתעשיות הסובבות את הענף והניסיון העשיר שנצבר בתחומי הקולנוע השונים, קידם הקולנוע הסיני בברכה את הזדמנות הפיתוח שנקרתה בפניו. בעקבות הפופלאריות העצומה של "נמר דרקון" (2000), סרטו של הבמאי הטיוואני אנג לי, גם בסין גופא החלו להפיק סרטים מסחריים גדולים, שהפכו להצלחה כבירה. סרטו של ג'אנג יימו "גיבור" מ-2002 הוקרן בו זמנית ב-2000 בתי קולנוע ברחבי ארה"ב, והפך לסרט הסיני הראשון שהצליח להכנס אל המיינסטרים האמריקאי. "גיבור" דורג במקום ה-3 במכירות הכרטיסים של הסרטים הזרים מ-1981 עד 2005.

מאז ישום המדיניות הממשלתית החדשה ב-2003 נכנס הקולנוע הסיני בשש השנים האחרונות אל "תור הזהב", וקטף כמה השגים משמעותיים. בשש השנים האחרונות, שומרת התעשייה על גידול של 25% במכירת הכרטיסים מדי שנה; נצבר ניסיון בהפקת סרטים בקנה מידה גדול, והוקמו בתי קולנוע מודרניים, שיוכלו להיות בסיס להתפתחות הענף בעתיד.

בעוד שסרטי הדור החמישי שנוצרו בתחילת שנות ה-90 קשורים קשר הדוק לסרטים הקלאסיים של שנות ה-80, בשנות האלפיים שינו במאי הדור החמישי כיוון, והחלו ליצור סרטי "מיינסטרים" שהתקבלו באהדה בסין ומחוצה לה. בשנות ה-90 החל להתגבש בסין דור הבמאים הבא - "הדור השישי", שרובו בוגרי מחזורים 85 ו-87 באקדמיה לקולנוע שבבייג'ין. אף על פי שהקטגוריה "הדור השישי" אינה מוסכמת על הבמאים ה"משתייכים" לקבוצה, הדימיון בין הסרטים שיצרו בולט לעין. רבים מסרטיהם מתרחשים בבייג'ין וסביבותיה, הם זנחו את השפה הקולנועית האלגורית של הדור החמישי ועברו לתיאור אנשים מן השורה. סרטיהם מנסים לאמץ נקודת מבט אובייקטיבית על החיים בעיר הבירה שעוברת תהליך מהיר של מודרניזנציה. רבות מהדמויות הראשיות אינן קשורות לעולם הסובב אותם, תקועות בזכרונות ילדותם ומנסות להתמודד ללא הצלחה עם החיים בעיר הגדולה. בצל חיי העיר ההומים והסואנים, חיי הגיבורים הצעירים חסרי העניין והתקווה נשלטים על ידי דכאון שמוביל אותם למרד חסר תכלית. כצפוי המרד אינו מביא לפתרון, אלא גורם לסיטואציה חסרת מוצא אף יותר מהנקודה שבה התחילו (בסרט "הרציף" לדוגמא, לקראת סוף הסרט שודדים שני הגיבורים בנק ולא מודעים לכך שהעונש לכך הוא עונש מוות). רבים מהסרטים נסובים סביב תרבות וזמרי הרוק אנד רול.

אף על פי שסרטי הדור השישי קיבלו תשומת לב מהמערב (סרטו של ואנג סיאו-שוואי "ימי החורף והאביב" נכנס לרשימת 100 הסרטים הטובים ביותר של ה-BBC ב-1995), ספגו הבמאים בסין גופא ביקורת חריפה. הם תיארו את דרך חייהם של הצעירים בעיר הבירה של סין וביטאו את רגשותיהם, בצורה שלא הייתה יכולה להיראות בסרטי הדור החמישי. בשנות ה-90 המשיכה סין במהפכה הכלכלית שהנהיגה, והקפיטליזם העולמי שפרץ למדינה הביא עמו גם אי שיוויון ומצבים מסובכים, שנראים בבירור בסרטי הדור השישי. סין של הדור השישי איננה סין "המזוקקת", כפי שהיא משתקפת בסרטי הדור החמישי. זוהי "סין אחרת", "הנמצאת בתנועה מתמדת, אשר הולכת ומתקרבת לערי המערב, סין של חיי הרוק והבוהמיה... סין שהפכה לרעיון, חלל שאי אפשר לשרטט את גבולותיו".

סרטי "הדור החמישי" בשנות ה-90

ג'ו'-דואו (יצא בישראל תחת הכותר ז'ודו) Judou 菊豆. 1990. במאי: ג'אנג יימו
הפנסים האדומים Raise the Red Lantern 大红灯笼高高挂. 1991. במאי: ג'אנג יימו
סיפורה של צ'יו ג'ו' The story of Qiuju 秋菊打官司 1992  במאי: ג'אנג יימו
שלום לפילגש Farewell My Concubine 霸王别姬 1993 במאי: צ'ן קאיגה
העפיפון הכחול 蓝风筝 The Blue Kite 1993 במאי: טיין ג'ואנג-ג'ואנג
סיפור חיים 活着 To Live 1994 במאי: ג'אנג יימו
כשהשמש יוקדת 1994 In the Heat of the Sun  阳光灿烂的日子 במאי: מיי וון-פאי

מבחר מסרטי "הדור החמישי" בשנות האלפיים

גיבור Hero 英雄 2002 במאי: ג'אנג יימו
ביחד Together 和你在一起 2002 במאי: צ'ן קאיגה
מחול הפגיונות 十面埋伏 House of Flying Daggers 2004 במאי: ג'אנג יימו
ההבטחה 无极 The Promise 2005 במאי: צ'ן קאיגה

במאי הדור השישי

ג'אנג מינג Zhao Ming 章明
ג'אנג יואן Zhang Yuan 张元
ג'יה ג'אנג-קה Jia Zhangke 贾樟柯
הה ג'יה-ג'ו'ן He Jiajun 何建军
וואנג סיאו-שוואי Wang Xiaoshuai 王小帅
לואו יה Lou Ye 娄烨
לי יאנג Li Yang 李杨 (מזוהה עם הדור השישי, אף שקשור יותר לדור החמישי)
פנג סיאו-גאנג Feng Xiaogang 冯小刚

מבחר מסרטי הדור השישי

ימי החורף והאביב 冬春的日子 The Days 1993 במאי: וואנג סיאו-שוואי
דוור 邮差 Postman 1995 במאי: הה ג'יה ג'ו'ן
גשם ועננים מעל וושאן  巫山云雨 Rain Clouds over Wushan 1995, במאי: ג'אנג מינג
ארמון מזרחי, ארמון מערבי 东宫西宫 East palace, West Palace 1996 במאי: ג'אנג יואן
סיאו וו 小武 Xiaowu 1997 במאי: ג'יה ג'אנג-קה
אופני בייג'ין 十七岁的单车 Beijing Bicycle 2001 במאי: וואנג סיאו-שוואי
הרציף 站台 Platform 2000 במאי: ג'יה ג'אנג-קה
אנשים טובים בנהר היאנגצה 三峡好人 Still Life 2006, במאי: ג'יה ג'אנג-קה
ארמון הקיץ 颐和园 Summer Palace 2006 במאי: לואו יה
הר עיוור 盲山 Blind Mountain 2007, במאי: לי יאנג
שפעת אביב 春风沉醉的夜晚 Spring Fever  2009, במאי: לואו יה