GMT+08:00 || 2012-04-06 16:05:29 |
הזמן לא הותיר את רישומו על פניה של הה מאן-לי, בתו של חסיד אומות העולם, הה פנגשאן. כשהיא מספרת על אביה נמלאות עיניה בלחלוחית, בעוד שחיוך עולה על שפתיה, כמו מסתיר את אירועי העבר. אביה כמעט ולא הזכיר במהלך חייו את הסיוע והעזרה שהעניק ליהודים, עד לגילוי סיפור חייו, כמעט במקרה, על ידי בתו.
הה נשלח לאוסטריה בשנת 1937 כמזכיר הראשון של הנציגות הדיפלומטית הסינית במדינה. כשנה אחר-כך, עם כיבוש אוסטריה על ידי גרמניה הנאצית, הפכה הנציגות הסינית לקונסוליה והה התמנה בחודש מאי בשנת 1938 למשרת הקונסול הכללי. באותו הזמן החל גם להירקם הקשר בינו ובין העם היהודי.
אשרה שהונפקה על ידי הה פנגשאן
באותה תקופה, אוסטריה הייתה המדינה השלישית באוכלוסיית היהודים שבה, שעמדה על 185 אלף יהודים. עם התגברות הרדיפות, ביקשו חלק מהיהודים למלט את נפשם. עם זאת, על מנת לצאת את גבולות המדינה היה עליהם להשיג אשרת כניסה למדינה אחרת, אך עד מהירה הם גילו כי רוב שערי מדינות העולם היו סגורים בפניהם.
באותה תקופה שנחאי הייתה תחת כיבוש יפני, ולמעשה לא היה צורך באשרה על מנת להיכנס אליה. מדוע המשיך להנפיק אשרות? הה מאן-לי מציעה את התשובה לכך. "על מנת לעזוב את אוסטריה באותם זמנים, היה על היהודים להוכיח שיש להם מקום חלופי להגר אליו, ואשרה היא ההוכחה הטובה ביותר לכך. לאמיתו של דבר, רבים לקחו את האשרה שהונפקה לשנחאי, אך נסעו למעשה לארץ-ישראל, לארה"ב או למדינות אחרות."
הה פנגשאן התנגד למעשיהם של הנאצים ומצבם הקשה של היהודי נגע לליבו. בתו מספרת כי אמר לה בעבר: "בראותי את האסון שפקד את היהודים, רגשות הזדהות עמוקים הם אך טבעיים. מנקודת מבט אנושית, הרי שעזרה להם היא הדבר הראוי."
לדבריה, לעיתים רחוקות בלבד הזכיר אביה את העזרה שהעניק ליהודים, אך הוא סיפר באוזניה כיצד התייצב באחת מן הפעמים פנים מול פנים כנגד אחד מחיילי האס.אס.
ביום השני של "ליל הבדולח" בשנת 1938, הנפיק הה למשפחת רוזנבאום אשרות לשנחאי. לרוע המזל, בלילה הקודם נלקח אבי המשפחה, ידידו של הה, למחנה ריכוז. בבואו של הה לביקור בבית משפחת רוזנבאום, הוא מצא את אשת ידידו עצובה וחסרת תקווה. באותו שעה, פרצו לסלון הבית אנשי אס.אס. אחד מהם שאל את הה בגסות: "מי אתה?" ופקד עליו לעזוב מיד את המקום. הה ניצל את מעמדו כדיפלומט זר והדגיש "אני חבר של בעל בית זה. אם הוא לא ישוב, אני לא אעזוב". בזכות עזרתו של הה, שוחרר רוזנבאום באותו הערב. למחרת, נמלטה המשפחה מאוסטריה בזכות האשרות שהנפיק.
"יש תיעוד המגובה במסמכים, המעיד על כך שלאחר כיבוש אוסטריה בידי גרמניה הנאצית, הונפקו מדי חודש בממוצע 500 אשרות בקונסוליה הסינית בווינה. ממספרי האשרות שאני מצאתי, עולה כי יש חודשים שבהן הונפקו גם 900 אשרות, בעוד שאחרות מעידות על הנפקת 100 אשרות ביום אחד. "מספר האשרה הסידורי הגבוה ביותר שנמצא קרוב ל-4,000. "בהסתמך על נתונים אלו, ניתן להגיד בבטחה שאבי הנפיק כמה אלפי אשרות".
באותה התקופה רצה צ'יאנג קאישק, שעמד אז בראש הרפובליקה הסינית, ברקימת קשרים ידידותיים בין ממשלתו לגרמניה הנאצית. הוא היה מעוניין בייעוץ צבאי, רכישת נשק, ואף שלח את בנו לרכוש השכלה צבאית בגרמניה. הה מאן-לי אומרת כי: "שגריר הרפובליקה הסינית בגרמניה דאז, צֶ'ן ג'יֶה, לא רצה לעורר תרעומת בקרב הגרמנים. לפיכך פקד הוא על אבי לחדול לאלתר מהנפקת האשרות, אך מתוך נאמנות לערכי המוסר האנושי, הוא הפר את הפקודה והמשיך בהנפקת האשרות."
עזרתו של הה ליהודים העמידה בסיכון את הקריירה המקצועית שלו. לאחר שהנאצים הלאימו את בניין הקונסוליה הסינית, סירבה ממשלת רפובליקה הסינית לשכור מבנה חלופי. הה שכר מכספו האישי מבנה בו המשיך בפעולות ההצלה. לאמיתו של דבר, באותה תקופה הוא לא ייצג ממשלה של מדינה כלשהי, אלא את הצדק האנושי.
בחודש יולי 1939, אסרו היפנים על כניסתם של יהודים לשנחאי. הה הועבר מתפקידו בווינה במאי 1940, באותה תקופה כבר הגיעו לעיר יותר מ-18 אלף יהודים מאירופה, במה שמכונה "תיבת הנוח של יהודי שנחאי."
לאחר שעזב את ווינה, שירת הה כדיפלומט במצרים, במדינות דרום אמריקה עד לשנת 1973, בה פרש לגמלאות. הוא עבר לחיות עם אשתו וילדיו בארה"ב עד מותו בספטמבר 1997.
| ||||
© China Radio International.CRI. All Rights Reserved. 16A Shijingshan Road, Beijing, China. 100040 |