CRI Online
 

המוסיקה הפופולרית בסין - חלק ד'

GMT+08:00 || 2011-03-31 17:14:22        
מאת: אתר התרבות של סין תרגום: פאן סיאו וליאת סוזנה

באוקטובר 1976 נחתם אחד הפרקים הסוערים והדרמטיים ביותר בתולדות העם הסיני, עם ההכרזה על סיומה של מהפכת התרבות. שלוש שנים מאוחר יותר, במסגרת המליאה ה-3 של הוועד המרכזי ה-11 של המפלגה הקומוניסטית הסינית, הכריז מי שמונה אז ליו"ר המפלגה, דנג סיאופינג, על השקתן של הרפורמות הכלכליות ומדיניות הדלת הפתוחה, בצעד ששנה ללא היכר את פניה של סין כולה ותסמל את ראשיתו של עידן חדש גם בתחום המוסיקה הפופולרית במדינה.

הצלקות שהותירה המהפכה בשילוב עם ההתרגשות והציפייה להתחלה חדשה הם אלה שאפיינו את הלך הרוח של העם באותה התקופה. בתחום המוסיקה הפופולרית, התבטא הלך רוח זה בתחייתו של סגנון השירה הלירית. את מקומם של קטעי השירה מאופרות המודל, שהיו למעשה השירים היחידים שהושמעו במהלך כל עשר שנות המהפכה ונועדו לשמר את אש המאבק, תפסו שירי רגש שדיברו על אהבה, תשוקה, שמחה, געגועים, בדידות וכמיהה לאושר.


"למלא את העולם באהבה", ה-"לייב אייד" הסיני שהועלה בשנת 1986

בשנת 1980 יזמה המחלקה לאמנות של הרדיו העממי המרכזי של סין את תחרות השיר האהוב, בשיתוף עם המגזין הסיני "זֶמֶר". עם סיום התחרות נבחרו 15 השירים האהובים ביותר על קהל מאזיני הרדיו שהפכו ללהיטים הגדולים של תחילת שנות ה- 80 וזיכו את יוצריהם ומבצעיהם בפופולריות רבה.

המעבר לכלכלת שוק חופשי, שזכה לתאוצה באמצע שנות ה-80, לא רק שסימן את תחילתו של תהליך מודרניזציה, התמסחרות והתפתחות של תרבות צרכנית, הוא גם הביא עימו גם גל חדש של חיפוש שורשים. סין נפתחה לעולם והמפגש עם המערב גרם לשכבת האינטלקטואלים הסינית, שהיתה אחראית על ייצור התכנים התרבותיים, להתחיל להתחקות אחר שורשיה של המסורת הסינית, העבר וההיסטוריה שעד לאותה תקופה נעשו נסיונות לחסל אותם לחלוטין. במקביל, בערים הגדולות והבינוניות כבר עוצבה לה תרבות אורבנית עשירה. כל אלה הכשירו את הקרקע ויצרו את התנאים המתאימים לעלייתה המחודשת של מוסיקת הפופ בגרסתה החדשה בסין גופא.


צוי ג'יין, נהג להופיע עם פיסת בד אדומה שמכסה את עיניו

באמצע שנות ה-80 שירים כמו "עשב קטן" ו"נשיקה של אמא" שהציגו אלמנטים מובהקים של מוסיקת פופ מערבית זכו להצלחה מיידית. שנת 1986 הוכרזה על ידי ארגון החינוך המדע והתרבות של האו"ם (אונסק"ו) כשנת השלום העולמית. בהשראת מופע הצדקה "מחר יהיה טוב יותר" שנערך בהונג קונג וטייוואן, החליטו המוזיקאים בסין גופא להפיק פרוייקט דומה משלהם, מעין "לייב אייד" סיני וכינו אותו בשם "למלא את העולם באהבה". המופע זכה להצלחה גדולה ושיר הנושא מתוכו, שנקרא באותו השם, הפך מיד ללהיט. על הבמה באותו הערב עלה להופיע מי שלימים ייחשב כאב המייסד של הרוק הסיני, צוּי ג'יֶין (Cui Jian, בסינית: 崔健) יחד עם להקתו דאז, וחשף את הקהל הסיני בפעם הראשונה בהיסטוריה למוסיקת הרוק כשהוא שר את להיטיו "אין לי דבר" (一无所有) ו-"זה לא שאני לא מבין" (不是我不明白). זה הראשון הפך במרוצת השנים להמנון של צעירי שנות ה-80.

אותו מופע שימש כאירוע מכונן בהיסטוריה של מוסיקת הפופ בסין גופא, שמאז ואילך הפכה לחלק אינטגרלי ומרכזי ממארג החיים של העם הסיני. בשנים הבאות הנפיקה תעשיית הפופ להיטים בקצב מסחרר, כשהבולטים מביניהם היו שני שירי הנושא לסדרת הדרמה המצליחה של התקופה "נערה, כלב וגדר במבוק" שהפכה לקלאסיקה טלוויזיונית.


צָאוֹ מֶנְג, להקת הבנים הראשונה שפרצה ב-1985 אל השוק הסיני מהונג-קונג

לקראת סוף שנת 1988 ז'אנר המוסיקה העממית מאזור צפון סין חדר אל תוך סצינת מוסיקת הפופ, בעקבות הצלחתו של השיר "רמת הלס". אחד הלהיטים המייצגים של ז'אנר זה היה "שיר לאחותי הקטנה", הלקוח מהסרט "שדות החיטה האדומים" (המבוסס על הרומן המצליח "דורה אדומה"). הופעתם של שירים האלה קראה תיגר על הדומיננטיות של שירי הפופ המתקתקים מהונג קונג וטייוואן, מדרום סין ומרכזה.

יוצרי הז'אנר השאילו מוטיבים ממוסיקת הרוק האמריקנית והאירופאית, ושילבו אותם עם תכנים ביקורתיים וביצוע דרמטי ונלהב. סגנון זה נתפס כפשרה בין הרוק המקומי החדש ושירי העם המסורתיים, והוא נחשב לז'אנר פורץ דרך בדברי הימים של מוסיקת הפופ בסין. גם טרנד להקות הבנים לא פסח על סין, אם כי הוא חדר לראשונה מהונג קונג, עם הקמתה של להקת הבנים הראשונה, "צָאוֹ מֶנְג" (Cao Meng, בסינית: 草蜢, מילולית: "החרגולים") בשנת 1985.

אך האירוע הדרמטי והחשוב ביותר של שנות ה-80 היה, ללא ספק, עלייתה של מוסיקת הרוק בסין. בשנת 1984 הקים צוי ג'יין יחד עם שישה מוסיקאים נוספים את הלהקה "שבעת לוחות העץ" (Qi Heban, בסינית: 七合板). בתחילה הופיעה הלהקה בבתי מלון ומסעדות בבייג'ין והרפרטואר שלה הורכב ברובו מגרסאות כיסוי לשירי פופ מערביים. לקראת אמצע שנות ה-80 החלה מוסיקת הרוק המערבית לחדור אל תוך סין גופא, דרך ערוצים לא רשמיים. להקות כמו החיפושיות, האבנים המתגלגלות, ראשים מדברים ופוליס פרצו לתודעה הסינית והשפיעו רבות על יצירותיו העתידיות של צוי.


צוי ג'יין בצעירותו

צוי הציג בשיריו תכנים ביקורתיים ומעוררי מחשבה שהיו שונים לחלוטין מאותה שבלונה של קלישאות טקסטואליות רומנטיות שהיתה שגורה במוסיקת הפופ המיינסטרימית. אחד מיצירותיו הגדולות "פיסת בד אדומה" היה שיר מחאה שנוי במחלוקת שנאסר להשמעה בסין עד היום. הוא לא חשש לעסוק בסוגיות רגישות ביותר שנחשבו לטאבו באותה התקופה, כמו מיניות וחופש ממוסכמות. המסרים שהעבירו מילותיו היו עוצמתיים והם גרמו לדור המהפכה להתעורר ולהתפכח מתעמולה ששטפה אותם במשך עשר שנים.

הפשטות והרכות שאפיינו את מוסיקת הרוק הכבד שיצר צוי היו אלמנטיים ייחודיים לו בלבד, בסגנון ששום מוסיקאי שהגיע אחריו לא הצליח לשחזר. תרומתו המכרעת לעיצוב פני עולם המוסיקה הסיני הקנתה לו, כאמור, את הכינוי "הסנדק של מוסיקת הרוק הסינית". סצינת הרוק ממשיכה להתקיים גם היום, בעיקר בבייג'ין, אם כי היא רחוקה שנות אור מהמיינסטרים. להקות המטאל מופיעות בעיקר במועדונים ופאבים בבירה, ובמסגרת הפסטיבלים הנודדים אשר מטיילים ברחבי המדינה במהלך חג הפועלים (1 במאי).    


להקת המטאל "שושלת טאנג"

לקראת תחילת שנות ה-90 חלו מספר שינויים משמעותיים בתעשיית המוסיקה העולמית כשהעיקרי ביניהם המעבר למדיה דיגיטלית. במקביל, בסין עצמה חברות התקליטים שהיו עד אז בבעלות המדינה, החלו לפעול באופן עצמאי וחלקן איחדו כוחות ליצירת לייבלים גדולים, כשכולם מודעים לפוטנציאל הכלכלי העצום שגלום בתעשייה זו.

שינויים אלה נתנו את אותותיהם בשוק המוסיקה הסיני כשלראשונה חברות רבות החלו להשקיע את מירב משאביהן במצוד אחר כשרונות חדשים בסין גופא ובטיפוחם במטרה לקרוא תיגר על הדומיננטיות של אותם כוכבים מטייוואן והונג קונג בשוק המוסיקה הסיני. בין אלילי המוסיקה החדשים ניתן למנות את יאנג יוּ-יִנְג ולין יִי-לוּן מגואנג-ג'ואו, וצֶ'ן לין וסוּן יוּ'אֶה מבייג'ין. אלה הפכו בין לילה לכוכבי על כשמאחוריהם עדת מעריצים גדולה ונאמנה. במקביל, חברות התקליטים השקיעו גם בקאמבקים של מספר לא מבוטל מבין זמרי הפופ שכיכבו על הבמות במהלך שנות ה-80 והחזירו אותם לתודעה לאחר שבנו להם תדמית חדשה לגמרי.


אי ג'ינג, התפרסמה בזכות שירה "שנת 1997 שלי"

נקודת ציון חשובה נוספת בהסיטוריה של מוסיקת הפופ בסין גופא היתה ההחלטה של הטלויזיה המרכזית של סין (CCTV) להקים את ערוץ MTV הסיני בשנת 1993. בתחילת ימיו שידר הערוץ בעיקר קליפים של זמרי פופ סינים ובמהירה הפך לאחד מספקי המוזיקה העיקריים לקהל הצעירים. הערוץ היה אחראי להצלחתם של כוכבי מוסיקה רבים והוא נתן את הטון בזירת המוסיקה המקומית.

השירים שיצאו במהלך שנות ה-90 עסקו בעיקר בעניינים של בינו לבינה, אך במקביל נכתבו לא מעט בלדות, כדוגמת "שנת 1997 שלי" של אי ג'ינג ו"מכתב הביתה" של לי צ'וּן- בּוֹ, אשר שיקפו את רוח התקופה וחיי היומיום ונתנו ביטוי לתחושות הכי עמוקות והחוויות הפנימיות של יוצריהם. כותב השיר "ירח מעוקל" מהלל את יופיה של עיר הולדתו, אך בו זמנית מביע את כאבו על כך שתושביה עדיין חיים בעבר. הנוסטלגיה שנוטפת ממילות השיר "את שיושבת לצידי" משקפת באופן מוחשי את הרהוריו של יוצר השיר אודות הקצב המהיר של החברה המודרנית.


צֶ'ן לין, בת טיפוחה של אחת מחברות התקליטים הגדולות בסין 

בשיר "רחש הגלים נותר כבעבר" נעשה שימוש בסגנון החריזה של הספרות הסינית הקלאסית. שירים שהתבססו על מוסיקה עממית מסורתית, כגון "אהבתם של מושכי הסירות", אימצו מוטיבים משירי העם מצפון סין שיצאו במהלך שנות ה-80 ושילבו אותם עם מאפיינים חדשים. במהלך אמצע העשור האחרון של המאה הקודמת גל חדש של אמנויות ווקאליות סיניות מסורתיות פשט במדינה, כשבשירים רבים נעשה שימוש בסגנון השירה של האופרה הסינית המסורתית.

 השיר "לחזור לימי שושלת טאנג בחלום" של להקת הרוק הכבד "שושלת טאנג", שעד אז פעלה בתוך סצינת המועדונים המחתרתית של הבירה הסינית, הביא אותה לתודעה של הקהל הסיני והקנה לה מקום של כבוד בפנתאון הרוק הסיני. גם כוכב הרוק גֶ'נְג ג'וּ'ן שידרג את המוסיקה שלו עם שילוב של מוטיבים ממוסיקת העם הטיבטית, בשירו המפורסם "השיבה ללהאסה".


 גֶ'נְג ג'וּ'ן, מכוכבי הרוק הגדולים של שנות ה-90  

ככל שסין נפתחה יותר למערב, כך חדרו יותר ויותר סגנונות לשוק המוסיקה הסיני, כדוגמת סגנון ההיפ-הופ והמוסיקה האלקטרונית. אך מאז סוף שנות ה-90 ועד היום, נדמה שעולם המוסיקה הפופולרית בסין גופא שקע אל תוך מצב של מחסור בשירים מקוריים, ונדמה שהשוק מוצף בעיקר בגרסאות כיסוי ללהיטים מהעבר. מבקרי המוסיקה מצביעים על בעיה זו ואומרים שהיא הגורם לשליטה האבסולוטית של אמנים מטייוואן והונג-קונג על שוק המוסיקה. אחת התופעות הבולטות שצצו בשנים האחרונות היא תופעת "כוכבי האינסטנט", של אנשים פשוטים שלא צריכים לעבוד קשה ולהתפתח כאמנים אלא פשוט להקליט את עצמם מבצעים גרסאות כיסוי לשירים מוכרים, להעלות את הסרטונים לרשת אינטרנט ולהפוך לכוכבים בין לילה. 

עוד בנושא
תגובות