לגזור את הנוף

הנייר הומצא בתקופת האן המערבית (המאה ה-1 לספירה), ומגזרות הנייר הופיעו לאחר המצאתו. אך עוד לפני המצאת הנייר השתמשו הסינים בחומרים דקים ליצירת אמנות. חריטה, ניקוב וגזירה היו טכניקות ידועות, ורדידי זהב, עור, משי ועלי עץ היו חמרי הגלם לפני המצאת הנייר. בספר ההיסטוריה מסופר על המלך צ'נג, בן שושלת ג'ואו המערבית (1029-771 לפנה"ס), שגזר עלים של עץ פניקס, ציפה אותם בירקן (ג'ייד) והעניקו לאחיו. בתקופת המדינות הלוחמות החלו להופיע רצועות עור ורדידי כסף מנוקבים. עבודות אלה דומות מאוד למגזרות הנייר, והאמנות העממית התבססה עליהן כנראה. היצירות העתיקות ביותר שהתגלו עד היום הן שתי מגזרות נייר עגולות מתקופת השושלות הצפוניות (420-589 לספירה), שהתגלו בידי ארכאולוגים סיניים בשנת 1967 בטורפאן שבמחוז סינג'יאנג. אלה מגזרות נייר פשתן מקופלות, ששימשו לטקסים פולחניים – עדות לתהליך היווצרותן של מגזרות הנייר בסין.

^{מגזרת נייר צבעונית של 12  המזלות הסיניים}

הנייר הוא חומר שנוטה להירקב, ולמגזרות הנייר קל להנזק באקלים הלח של דרום-מזרח סין, במיוחד בחודשים הגשומים של מאי ויוני. נוסף על כך, זוהי אמנות פופולארית ונפוצה, ולכן בעלי מגזרות הנייר לא שומרים עליהן כעל יצירת אמנות יקרת ערך. כשאחת מהעבודות נקרעת או מתקלקלת, תמיד אפשר לעשות עוד אחת. לעומת זאת, האקלים בצפון-מערב סין יבש ושחון, ומספק תנאים מתאימים לשימור נייר. סביר להניח שמסיבה זו מגזרות הנייר העתיקות נשמרו דווקא במחוז סינג'יאנג.

במהלך שושלת טאנג (618-907 לספירה) התפתחה האמנות במהירות. בשירו של המשורר המפורסם דו-פו נכתב: "מים חמים שוטפים את רגליי, מגזרות הנייר קוראות לרוחי". באותה עת רווח המנהג של קריאה לרוחות בעזרת מגזרות נייר. עבודות מתקופת שושלת טאנג אצורות היום במוזיאון הבריטי, והן מאפשרות לצופים להתרשם מהרמה הגבוהה שאליה הגיעו האמנים בתקופה זו – הקומפוזיציה המושלמת מביעה את אידיאל גן העדן של העולם האנושי. בזמן שושלת טאנג התפתחה גם אריגת המשי, שלה ולמגזרות הנייר מאפיינים משותפים. מלבד זאת, בשושלת טאנג הופיעה גם טכניקת ההדפסה, שהתבססה גם היא על מגזרות הנייר: ראשית חורטים דוגמה על נייר עבה ויוצרים מהחריטה תבנית. לאחר מכן צובעים את התבנית ומטביעים אותה על האריג. כך מתקבל הדפס בד הדומה למגזרות הנייר.