תרבות התה

תרגום: גל זוהר עריכה: קובי לוי וסוּ' גֶ'ה-פִּינְג

הסינים שותים תה כבר למעלה מ-4,000 שנה, והתה הוא חלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלהם. כיבוד האורחים בתה הוא אחד המנהגים הסיניים: מיד עם היכנס האורחים, יגיש המארח כוס תה ריחני המדיף ניחוח חזק, וכך יישבו כולם בניחותא, ישתו תה וישוחחו.

מנהג שתיית התה בסין נטוע בעבר הרחוק. בתקופת שושלת טַאנג (618–907 לספירה) הפכה שתיית התה לאחד המנהגים של הסינים, ויש האומרים כי מנהג זה קשור בדת הבודהיסטית. בשנים 713-741 בקירוב, בעת שהנזירים והתלמידים ישבו שעות ארוכות במדיטציה, הם נטו להתנמנם ולאכול. הנזירים הזקנים חשבו על פתרון לבעיה – לשמור על עירנותם באמצעות שתיית תה, ומאז נפוצה השיטה הזו ברחבי סין. באותה עת, הקימו משפחות עשירות משושלת טַאנְג חדרים שנועדו לחליטת תה, טעימת תה וקריאה. חדרים אלה זכו לכינוי "חדרי תה". בשנת 780 לספירה, כתב לוּ יוּ', המומחה הגדול לתה משושלת טאנג את "קלאסיקת התה" – ספר התה הראשון שיצא לאור בסין – ובכך סיכם את כל הידע שנצבר עד אז בזריעת תה, גידול תה ושתיית תה. מסופר כי הקיסר הְוֵוי דְזוֹנְג משושלת סונג ערך משתה תה לכבוד שריו, שבמהלכו חלט את התה במו ידיו. בשושלת צִ'ינְג (1616–1911) תה הוגש בארמונות הקיסריים לא רק במשתאות אלא גם באירוח שגרירים זרים. כיום גופים שונים בסין נוהגים לערוך מסיבות תה בחגים חשובים כראש השנה האזרחית או ראש השנה הסינית.

בסין הפך התה לתופעה תרבותית ייחודית, ובעיני הסינים חליטת התה וטעימת התה הן סוג של אמנות. מקדמת דנא נפוצים בתי תה במגוון צורות בכל רחבי סין. בשדרת צְיֵין-מֵן השוקקת שבבייג'ין מעטרים בתי תה את צדי הרחוב, והמבקרים יכולים לנוח וליהנות מתה וכיבוד קל תוך צפיה במופעי בידור שונים. בדרום סין, ובמיוחד במקומות הצופים על נוף מרהיב, נבנו נוסף על בתי תה גם סככות תה, והמטיילים יכולים להתפעל מהנוף תוך כדי שתייה.