יובנג: סיפור מסע טיבטי (חלק א')

בצפון מערב מחוז יונאן, בנפת דה-צ'ין (Deqin, בסינית: 德钦), שוכן הכפר יובנג (Yubeng, בסינית: 雨崩). הוא ממוקם כשש שעות נסיעה צפון-מערבית לשנגרילה, והוא גובל בטיבט ממערב, במחוז סצ'ואן ממזרח, והגבול עם מיאנמר מדרום, מעבר להרים ענקיים.

הכפר המבודד שוכן למרגלות רכס הרי השלג מיילי (Meili xueshan, בסינית: 梅里雪山). אחד מבין עשר פסגותיו של הרכס, ששייך לההימליאה המזרחית, הוא ההר המהפנט הקאווה קרפו (בסינית: 卡瓦格博峰 באנגלית : Khawa Karpo). זהו ההר הגבוה ביותר במחוז יונאן, והוא מתנשא לגובה של 6,740 מטר.

^{רכס הר השלג מיילי}

הטיבטים מאמינים שבהרים ובנקודות טופוגרפיות מסוימות קיים ביטוי ממשי לגופן ולרוחן של ישויות רוחניות עתיקות. בהתאם לאמונה זו, הר הקאווה קרפו הוא אחד מן המקומות הקדושים ביותר לטיבטים.

ההר וסביבתו, כמו גם המפל הקדוש שמצוי ליד הכפר, מהווים נקודות משיכה לצליינים. עולי הרגל מקיפים את ההר והמפל – משימה שכרוכה במסע רגלי של 240 ק"מ.

אנחנו אמנם לא בחרנו באפשרות המפתה של מסע שאורכו 240 קילומטר, ובכל זאת, התברר שגם במסלול של ארבעה ימים אל הכפר, למי שנתן לשרירי הרגליים שלו לנוח על ספת הטלוויזיה יותר מידי זמן, נדרש לא מעט יזע ודמעות על מנת לטפס ולהגיע ליעד. לשמחתנו, השילוב המדהים שבין הטבע, התרבות המקומית, וההרים הענקיים היה שווה את המאמץ.

הכפר יובנג שוכן בגובה של כ-3,000 מטרים וחיות בו כמאתיים משפחות בנות המיעוט הטיבטי. הוא מחולק לשניים, הכפר יובנג העליון והכפר יובנג התחתון, והוא משמש נקודת יציאה למספר טיולים יומיים שבסופם ניתן לחזור ולישון באחד מבתי ההארחה שמצויים בו. הטיול אורך כארבעה ימים וכולל את ההגעה לאיזור דה-צ'ין, העלייה אל הכפר דרך מעבר ההרים, ירידה אל יובנג וכן הטיולים היומיים שהאזור מציע.

^{מפת הטרק של יובנג}

המסע אל יובנג מתחיל בהליכה מהכפר שידנג (Xidang, בסינית: 西当), הנקודה האחרונה שאליה ניתן להגיע ברכב. בכפר זה אפשר ליהנות ממעיינות חמים – אם כי התיאור היותר מדויק הוא "מקלחות חמות" – שמימיהן נובעים ממעין ומגיחים מתוך ההר.

מכיוון שהאזור כולו הוא שמורת טבע, יש לשלם בכניסה. לאחר המעבר בקופות מתחילים בטיפוס מגובה של כ-3,000 מטר למעבר ההרים Nanzhuka, שנמצא בגובה 3,750 מטר, ואז ממשיכים בירידה חזרה אל העמק שבו נמצא הכפר. ההליכה אורכת בין 6-7 שעות.

כבר בשידנג מסתובבים סביב המטיילים הטריים יזמים חרוצים מהסביבה, מצוידים בפרדות עייפות, שמציעים לקחת את אלו העצלים אל מעבר להרים תמורת 270 יואן. אף על פי שרוב המטיילים שראינו היו לבושים כמו מטפסי הרים מקצועיים, רבים מהם עלו על הפרדות בשמחה, שנראו פחות מרוצות מהמהלך.

בין הטיילים ניתן לזהות תיירים סיניים, תיירים זרים, ונזירים אשר עבורם המסע הרוחני והפיזי רק מתחיל. התחלנו את העלייה אל מעבר ההרים בתוך יער צפוף. ככל שהגבהנו עם השביל, יכולנו להבחין מבעד לעלוות העצים כיצד מתרוממת מסביב שרשרת ההרים הענקית.

במהלך העלייה עוברים בשלוש תחנות ריענון שממוקמות בקרחות יער, וגורמות לטיילים פשוטים שכמותנו, שחושבים שסוף סוף הגעתנו לפסגה המיוחלת, להתאכזב כל פעם מחדש. פרט לאכזבה, תחנות הריענון מציעות למטייל מרקים מקופסה, שתייה קלה וחטיפים. אחרי מנוחה קלה ממשיכים בטיפוס עד שלפתע היער מדלדל ורוח נעימה מתחילה לנשוב. מעל לראש מתנפנפים להם בשלווה אינספור דגלי תפילה, ובעוד הטיפוס התלול מתמתן, הלאות ברגליים מתחלפת בהתרגשות.

^{מטייל סיני נרגש בפסגה}

אז, בשמש הנעימה של חודש אוקטובר, מעל לעמק המבודד שמתגלה לפתע, מתנשאים באדישות ההרים העצומים והמרשימים. באותו רגע הבנו את תשובתו של מטפס ההרים אדמונד הילרי לשאלה, מדוע רצה לכבוש את הר האוורסט ."מפני שהוא שם". קשה לתאר את הקסם שהר שכזה מטיל עליך כאשר אתה חוזה בו מתפרץ בשלווה, נטוע במקום, במרחק כל כך קטן ממך.

^{הנוף הנשקף מהפסגה}

מכאן מתחילה הירידה אל עבר הכפר יובנג העליון, שהוא היעד של יום המסע הראשון.

הכפר העליון שוכן על צלע ההר. כדי להגיע ליובנג התחתונה, נדרשת כחצי שעת הליכה. בכניסה אליו ממוסה כל מטייל בחמישה יואן שמיועדים לשמירה על ניקיונו של הכפר. הכסף, הבטיח השומר החביב, אמור להיות מושב לארנקך כהנחה בלילה הראשון בכל אכסניה שתבחר על פי רצונך. למרבה הפתעתנו, המס אכן גולגל לפתחה של בעלת האכסניה שבחרנו, כך שנראה שהשיטה הכלכלית של מועצת יובנג עובדת כראוי.

^{הכניסה לכפר יובנג העליון}

הכפר מלא בחיות משק שמסתובבות להנאתן, וסוסים וחזירים משתלבים בתנועה הדלילה בין הבתים. במהלך השיטוט בכפר פוגשים קבוצות קטנות של מטיילים, אך עדיין נראה שביחס לטרקים אחרים באזור, כמו למשל ערוץ דילוג הנמר, כמות המטיילים מעטה בצורה משמעותית. כנראה שהדבר נובע מכך שהכפר לא יושב על המסלול התיירותי המובהק דאלי-ליג'יאנג-שנגרילה, אלא מצריך יציאה מ"המסלול", 7 שעות נסיעה משנגרילה צפונה, ובסוף חזרה אליה שוב. עם זאת, התכונה בקרב אנשי הכפר מלמדת על כך שמספר המטיילים הולך ועולה, שכן הכפר מצוי כעת בבנייה מאסיבית של בתי הארחה. נדמה כי כולם בכפר מעבירים אבנים ועצים על מנת לבנות מסעדה כלשהי או מלון דרכים, בציפייה לאיזה בום-תיירותי שעוד יגיע.

התמקמנו על מרפסת האכסניה Hikers Inn, (אחת משתיים-שלוש אכסניות אחרות בכפר בעלות שם זהה), נאנחנו והבטנו אל העמק הירוק וההרים המושלגים בתחושה משולבת של עייפות נעימה ושביעות רצון.

^{התצפית אל הכפר ממרפסת האכסניה}