ה"קיסרים הקטנים" בתכניות הראליטי

מאז סוף שנות ה-70 של המאה הקודמת החלה להנהיג סין את מדיניות הילד האחד. ילדים אלו, אשר לא שמעו מימיהם את המילה "לא", גדלים באווירה של חוסר גבולות ומתירנות, מה שהעניק להם את הכינוי "הקיסרים הקטנים". במציאות כזאת ניתן להבין כי כל הורה שואף שהילד שלו יגדל להיות אדם חשוב ומצליח. משום כך ההורים משליכים את כל תקוותיהם על גבם של הילדים, מבלי להתחשב בתחומי העניין שלהם, בגילם ובאופיים. ההתערבות המוגזמת של חלק מההורים במעגל החברתי של ילדם פוגעת בכישורים החברתיים של הילד. בנוסף לכך, נוכחותם של הסבים מובילה למצב שתמיד יש מי שירים את הילד במקום לתת לו להישאר על הרצפה ולהיעמד בעצמו, דבר המונע ממנו לגבש תחושת אחריות בכוחות עצמו.

לאחרונה שתי תחנות טלוויזיה בלוויין של סין יצאו בתוכניות ראליטי חדשות שכוכביהן הם ילדים צעירים. הסדרה "אבא, לאן אנחנו הולכים?" (？爸爸我们去哪儿) הופקה על ידי הטלוויזיה בלוויין בחונאן. היא התמקדה בחמישה אבות מפורסמים וילדיהם שנשלחו לבקר באזורים כפריים נידחים, הרחק מהנוחות אליה הורגלו. הסדרה השנייה, "פעם ראשונה בחיים" (人生第一次), שודרה בטלוויזיה בלוויין של ג'ה-ג'יאנג עד החודש שעבר והציגה ילדים ממשפחות רגילות שהיו צריכים להשלים משימות שונות שהוטלו עליהם בכוחות עצמם. בשתי הסדרות הושמו תחת עין בוחנת ילדים רכים ואף בני 3 שהפכו באחת לחלק ממשרד הרייטינג המוכר.

^{משתתפים בסדרה "אבא, לאן אנחנו הולכים?"}

ללא קשר לרקע המשפחתי שלהם, תגובות הילדים לסביבה החדשה הכו בתדהמה את הצופים. באחד הפרקים של "אבא, לאן אנחנו הולכים?" ביתו בת ה-5 של טיין ליאנג, אלוף העולם לשעבר בקפיצה למים, בכתה והתחבאה מאחורי אביה כאשר הגיעו אל אחד הכפרים. בפרק אחר, פרצה ילדה בבכי תמרורים כאשר התבקשה על ידי אביה לקנות לבד מספר מצרכים בחנות. אם כל זה לא הספיק, הרי שנוסף על כך היא נדרשה גם ללכת בגפה לבית סבתה שבעיר.

מחזות חרדה מסוג זה נפוצים בקרב ילדים ברחבי העולם, אך בסין הם קיבלו הבנה שונה. בעיני חלק מהצופים, "נסיכים קטנים" או "קיסרים קטנים" אלו לא הראו אפילו טיפת עצמאות. האשמה, או לפחות חלקה, גולגלה לפתחם של ההורים שהואשמו בכך שהם מגוננים יתר על המידה על צאצאיהם.

אך צופי הטלוויזיה וההורים התעודדו כאשר מאוחר יותר באותה סדרה, הם ראו את הילדה שהתייפחה מוחה את דמעותיה ומגיעה לבית הסבתא והמצרכים בידה. בנוסף לכך, בסופו של דבר היא אף החלה לדאוג לחברים הצעירים ממנה ורצתה להגיש עזרה לזרים.

^{"פעם ראשונה בחיים", נקווה שיהיו עוד פעמים דומות}

האב של הילדה סיפר שהוא הרגיש "המום באופן חיובי". "היא התרגלה להיות מלווה תמיד על ידי אימה או סבתה אפילו רק כדי לרדת במדרגות. עכשיו יש לה את האומץ לעשות את זה בכוחות עצמה".

סו צ'י, הבימאית של התכנית "בפעם הראשונה" אומרת כי מרבית הילדים שערכו מבחני קבלה לתכנית נראים מפונקים, אך אלו שנבחרו לתכנית הפתיעו אותה כאשר הצילומים המשיכו. "בתכנית שלנו רוב הילדים היו יכולים לנסות באופן רציני יותר לסיים את המטלות באומץ, אף אם הוריהם לא היו לידם".

התכניות גם הביאו הורים לשנות את הדרך בה הם מגדלים את ילדיהם. ליאנג ג'ינג, אם משנחאי, אומרת כי היא תנסה לאמן את בנה בן ה-3 ותבקש ממנו לסדר את הצעצועים שלו, דבר שהיא נהגה לעשות קודם לכן. "מגיעה לו הזדמנות להיות עצמאי", אך היא מוסיפה כי יש לאזן זאת עם השארתו בסביבה בטוחה.