ילדות נשכחת

לרגל יום הילד הבינלאומי שצוין לפני מספר ימים, החליט עיתון הנוער של סין לבדוק עד כמה מאושרים הילדים במדינה. סקר שנערך בקרב 11,754 נשאלים בחן את עמדותיהם בנושא ומתשובותיהם מצטיירת תמונת מצב מדאיגה. יש לציין, כי 57.5% מהמשתתפים הם הורים לילדים.

53.2% מהנסקרים סוברים שהילדים כיום אינם מאושרים כפי שהם עצמם היו בילדותם. בראש הגורמים נזכר בילוי הזמן בלימודים ובשיעורי העשרה (71.1%), במקום השני מופיעות תקוות גבוהות מדי של ההורים (66.4%). סיבות נוספות שנזכרו הן לחץ גדול מדי של בחינות הקבלה לבתי הספר (62.5%), חברים מועטים (52.7%) וכן העדר זמן למשחק מחוץ לבית (45.4%).

במי יש לתלות את האשם? 78.9% גורסים שהסיבה לחוסר אושרם של הילדים מוטלת על החברה כולה, בעוד ש-51% מחזיקים בדעה שעל ההורים לקחת אחריות על כך, ו-44.3% חושבים שבתי הספר אשמים במצב.

הורים רבים סבורים כי הדרך לאוניברסיטה הכי יוקרתית מתחילה כבר בבית הספר היסודי, אולי אפילו כבר בגנון. על מנת לוודא שילדיהם יקבלו את כל הכלים הדרושים להתקבל בעתיד לאוניברסיטה נחשבת, הם רושמים אותם לחוגי ההעשרה רבים מחוץ לשעות הלימודים. התלמידים צריכים לנתב בין העומס הרב של שיעורי הבית ובין המטלות שניתנות בחוגים, כך שלא נותרת להם ולו דקה אחת פנויה להקדיש לעצמם.

"אושרם של תלמידי בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים הוא רק על פני השטח, אך אינו אושר אמיתי הנובע מעומק ליבם", אומרת סון הונג-יאן, ראש מרכז המחקר הסיני לילדים ונוער. במהלך מחקר שערכה רואיינו למעלה ממאתיים ילדים בבתי ספר בערים בייג'ין ונינגבו. הילדים התבקשו לענות על שתי שאלות: "האם אתה מאושר?" ו"מהו אושר?" התוצאות העלו כי ההגדרה שנתנו הילדים לאושר מכילה שלושה מרכיבים: ציונים טובים, יחס טוב בין החברים לספסל הלימודים וכן אפשרות לקביעת לוח הזמנים וסדר היום באופן עצמאי.

"בשעה שהילד רואה בציונים טובים קריטריון לאושר, הרי שהרגשה זאת מקורה איננו עוד בליבו, כי אם בגורם חיצוני. המשאלה לקביעת סדר היום בצורה עצמאית מצביעה על כך שילדים רבים מרגישים שאינם אדונים לגורלם. ילד שאינו עומד בשלושת המדדים האלו, האם יוכל להיות מאושר?" שואלת סון.

סופרת הילדים הסינית, לו ג'ה, סוברת שמלבד לחץ הלימודים, חרדת ההורים היא אחד ממקורות הבעיה. "חרדה נפוצה בחברה של ימינו. הורים חסרי תחושת בטחון מעבירים תחושה זאת ואת הלחץ בו הם שרויים לילדיהם. בנוסף, הם עוסקים בהשוואה של ילדיהם לילדיהם של אחרים, דבר שעלול לגרום להם לראות רק תמונה חלקית ביותר של המציאות. הם עלולים, למשל, לא להבחין במעלות ילדיהם ויטו להדגיש אך ורק את ציוניו. כך, הורס ההורה במו ידיו את תקופת הילדות של בנו או בתו."

לדבריה של הואנג הונג מאוניברסיטת שנחאי להכשרת מורים, משא הלחץ שנושאים על כתפיהם ילדים לא מאושרים עלול לחנוק את היצירות שבהם ולהגביל את התפתחות הפוטנציאל הגלום בהם. "מפחיד אף יותר הוא שתחת לחץ הלימודים – לא רק שציוניהם אינם משתפרים, אלא אף חלה ירידה ביכולות אחרות. במקרים קיצוניים הדבר אף יכול לפגוע בחייהם בעתיד".