אל תעשה טובות

רבות כבר נאמר בסין על טיבו של ה"גואנשי", או אותם קשרים אישיים אפופי תועלתנות, שהם המקפצה העיקרית (ואולי היחידה) בחברה הסינית. "אי אפשר לעשות כלום בלי גואנשי," יגיד לך כל סיני אקראי, בין אם הוא מנכ"ל של חברה או נהג מונית. גם במחוזותינו אנו נשמע לא אחת האפוריזם הקלישאתי " מי צריך פרוטקציה כשיש קשרים", אבל בסין התופעה חרוטה כל כך עמוק בגנום החברתי, והיא כל כך מושרשת בהיסטוריה, עד כדי שהיא מתקבלת בהבנה ובסלחנות כמעט גמורה.

לא תשמעו הרבה ביקורת על דרך ההתנהלות הזו. הרי לפעמים זה עוזר, וזה אף פעם לא מזיק, ולכל היותר קצת פוגע במערכת ולא באדם יחיד. או לפחות כך אנשים נוטים להאמין. על רקע הקונגרס העממי הלאומי, החליטו מספר דמויות מפתח בתוך המערכת להשמיע את קולם בנחרצות נגד ניצול יתר של הגואנשי, שפושה אף לא מעט במערכת עצמה.

אחד מהם היה ג'ואו סין-שאנג, חבר הוועדה המפלגתית של מחוז שאנסי. ג'ואו סיפר את סיפורו של אחד מבכירי ההנהגה של המחוז, שבתו ביקשה להינשא לאדם בעל אזרחות זרה. היא גם ביקשה לקחת לעצמה את אזרחותו של בעלה לעתיד – דבר שיגרום לה לאבד את האזרחות הסינית שלה. כדי לשכנע את אביה לקבל את הגזרה, היא אמרה לו משפט אחד: "אבא, לפחות בעתיד לא תצטרך ללכת להתדפק על דלתות של אנשים כדי לנסות להכניס את הנכד שלך לגן, לבית ספר יסודי, לתיכון ולאוניברסיטה."

ג'ואו גם מגלה כי מִספר הפעמים שסיני צריך לגשת ולבקש ממישהו טובה במהלך חייו אינו קטן. הדבר מוביל לקיומו של "מאזן טובות" אימתני בחברה הסינית ורשת ענפה של פייבוריטיזם. הסכנה הברורה והמידית שנוצרת היא הקשר המתבקש בין בעלי השררה לבעלי הממון. לדידו, יחסי גומלין של הפייבוריטיזם עוטות על עצמן מחסה של "נורמה חברתית", פטוּר מדין וחשבון. אולם מערכות יחסים בין אנשים הופכות למורכבות יותר, משנות את טבען ופתאום מגלמות בתוכן חוזה בלתי כתוב של מחויבות, הבדלי מעמד, חוסר איזון ותחושה של חובה. לולא ההגנה של הגואנשי, לא היה זה שונה מכל מקום אחר בעולם. בעוד שהגואנשי נחשב מאז ומתמיד - ובמיוחד היום כשסין נמצאת בתנופה - כמנוע שמזרז עניינים, מתחילים עכשיו להבין בהדרגה שהגואנשי הזה, הכל כך מקודש חברתית,  טומן בחובו גם סכנות.

מאי קאנג-סן, חבר מפלגה אחר, מהנס, איש אקדמיה וחבר בקונגרס העממי, השמיע דברים שבדרך כלל לא נאמרים בחוגים מהם הוא בא. טענתו המרכזית היא שגופי השלטון בסין ריכוזיים מדי. מחלקות מסוימות ממאנות לותר על סמכויות היתר שלהן, מה שגורם לאנשים או גופים שתלויים בהם להתעסק יותר בשימון המערכת מאשר בעבודה שלהם. ולראיה לכך הוא נותן דוגמה מעולמו, ומספר איך אנשי אקדמיה מבזבזים את מרבית זמנם בטוויית רשת של מכרים במקומות הנכונים שיוכלו עזרו להם, עד שלא נותר להם זמן לגשת לעבודה המחקרית עצמה. הדבר מעמיד סכנה ברורה בפני החדשנות המדעית בסין.

^{האיש מימין מגיע עם מתנות לפקיד שאוחז בתיבת ההצעות}

ג'ואו תולה את האשמה בכך שמופקדות בידיהם של אנשים סמכויות גדולות מדי. הוא משתמש במילים עדינות ואומר שבמערכת יש "דליפות" ושהיא "אלסטית". ההתנהלות הזו מזיקה ומובילה להתחזקות של קבוצות מסוימות בכלכלה, או לפחות לחתירה למטרה הזו שגם היא לא בריאה. הרפורמות שמנסות למתן את זה, אומר ג'ואו, אינן מרחיקות לכת מספיק. בעוד שהרפורמה הכלכלית הגדולה של סין כבר בת יותר מ-20 שנה, ישנן טריטוריות מסוימות בכלכלה הסינית שבהן כובד משקלו של מנגנון השוק החופשי הוא אפסי, והשליטה הבלעדית נתונה בידם של בעלי סמכות וקשרים.

ג'ואו קורא למיתון סמכותם וכוחם של הגופים הציבוריים. הוא קורא להשקעה ברווחת העם ובמשאבים, ובמתן אפשרות אמתית לכלכלת השוק לעשות את שלה. לשיטתו, ככל שהממשלה תתערב פחות בחלוקת המשאבים, כך אלו יעברו תחת פחות ידיים של "חברים של", ומגיפת השחיתות תפחת. מה שיתחיל בפיקוח על הגופים הציבוריים יוביל לשיפור המערכת מבפנים והדיפתם של אלו שמבקשים לנצל אותה מבחוץ.

את הטענה הזו מחזקת עדותו של לי ליאן צ'אנג, מזכיר מפלגה מקומי ממחוז הנאן, שמעיד שהצליח למגר את רעת הגואנשי בכפרו. "היום אפילו כל איכר הולך ומחפש לעצמו קשרים, ולא משנה מה הוא מנסה להרים. אצלנו בכפר זה לא עובד ככה. למה? אנחנו מהווים דוגמא לתושבים. אני עצמי לא מוציא כספים על מתנות או נענה להזמנה לארוחות ערב, ותושבי הכפר שלי גם כן יודעים טוב מאוד שלא יעלה בידם להזמין אותי או לתת לי מתנות. אצלנו הכול עובד בהתאם לחוק."

^{גם בכפר לא מזיק להכיר את האנשים הנכונים}

האתגרים שעומדים בפני המערכת וקובעי המדיניות רבים. נסיון להכחיד אלמנט שהוא חלק מתרבות צפוי להעלות חרס. אבל אולי שינוי הקונטקסט המוסרי, או התשית שעליה מונחת הנורמה הזו וגוזרת ממנה את המותר ואת האסור, עשויה להגביל את התופעה כך שהיא תועיל היכן שהיא אמורה להועיל, ותחדל להזיק היכן שהפגיעה במערכת אינה אלא למעשה פגיעה בכל אחד ואחד.