שקדנים פתולוגיים

^{הערת המתרגם: כתבה זו מבוססת על מאמר דעה מאת כתבת סינית שהיגרה לארה"ב, שפורסם על-ידי סוכנות הידיעות הממשלתית גואנג-בו ואנג.}

הסטודנטים הסינים ידועים בחריצותם. אין זה סוד, במיוחד לאור העובדה שסינים רבים מגיעים ללמוד באוניברסיטאות רבות ברחבי העולם, ובמיוחד בארה"ב, באירופה ובאוסטרליה.

בשנה שעברה עמד מספרם של הסטודנטים הסינים בארה"ב על 128 אלף. לא הייתה אף מדינה אחרת בעולם ששלחה לשם יותר סטודנטים באותה שנה. יחד עם זאת, לא אחת הושמעה הטענה שהסטודנטים הסינים הזרים במדינות מעבר לים הם אוכלוסייה חלשה מבחינה חברתית. הם מתקשים להיטמע באוכלוסייה המקומית הן בגלל המחסום התרבותי והן בגלל בעיות בחייהם האישיים.

עומס הלימודים, הרגלי המחיה השונים בתכלית והתרבות הזרה, בתוספת קשיי השפה, מותירים את הסטודנטים הסינים כלואים בתת-הקהילה שלהם ללא יכולת להתערות בחיים החברתיים של המדינה המארחת.

היכן למעשה נעוצה הבעיה? כדי לענות על קושיה זו, יש אולי לשאול תחילה כיצד רואים הסטודנטים המקומיים את הסינים הזרים. הדימוי העיקרי של הסטודנטים הסינים הוא שהם למדנים חרוצים ורודפי ציונים גבוהים, אבל לא חזקים בפן היצירתי ומשוללי חשיבה עצמאית.

לא פלא שיצא לסינים שם של "פריקים של עבודה קשה". אין זה נדיר שסטודנט סיני ייטול את רשימת הקריאה המומלצת שסיפק מרצה בקורס כזה או אחר, ויקרא את כולה. אולי הלמדנות הכפייתית באה כפיצוי על שאין באפשרותם של התלמידים הסינים להשתתף בשיעורים באופן פעיל – שם צצות שוב מגבלות השפה– באופן שעלול לפגוע בציון הסופי שלהם. יש שיגידו שכך נהוג גם בסין, וההרגל פשוט מועצם במדינה הזרה, היכן שמרגיש הסטודנט שעליו להוכיח את עצמו אף יותר.

הלמדנות היתרה אינה הסטיגמה היחידה שדבקה בפזורה האקדמית של סין. גם ההומור היבשושי, או היעדרו של חוש הומור כלל (לפחות על פי הסטנדרטים המערביים) לא ממש עוזר בטיפוח תדמיתם החברתית. בארה"ב למשל, מפגשים חברתיים הם צורת בילוי פופולרית. התרבות הסטודנטיאלית האמריקאית משופעת במסיבות, והן כמעט תמיד כוללות לא מעט אלכוהול ומשחקי חברה נועזים. הסטודנטים האמריקאים נמנעים מלהזמין את אלו הסינים מחשש לגרום למבוכה על רקע תרבותי, ולא בכדי, שהרי רבים מהם אכן מגיעים מרקע שמרני מאוד.

כאמור, גם לשפה תרומה נרחבת לרושם שנוצר. סטודנט אמריקאי מספר: "ברגע שגילתי שסינים לומדים אנגלית עוד בבית הספר היסודי הייתי מופתע מאוד, זאת בגלל שהיכולת שלהם לנהל שיחה פשוטה די נמוכה, שלא לדבר על חוסר היכולת לדון בבעיות מורכבות שעולות בכיתה." סינים רבים מופתעים לגלות שגם אם ציוניהם בקורסים או במבחני הרמה השונים באנגלית גבוהים מאוד, עדיין אין ביכולתם לתקשר כשזה מגיע "לחיים האמיתיים".

יש משפט בסינית שאומר שסיני תמיד ייקח אתו "ווֹק" לכל מקום שהוא הולך. לפני מספר ימים כתב סטודנט סיני סטטוס בחשבון הוייבּוֹ שלו: "ההרים והנהרות של סין מופיעים רק בחלומי, וכבר הרבה זמן שבמדינת אבותיי לא דרכה רגלי, אבל לא משנה מה אעשה – לא אוכל להחליף את קיבתי...". ואכן, יעידו סינים רבים כמו גם חבריהם המקומיים לספסל הלימודים שסוגיית האוכל היא עקב אכילס של  סינים רבים. בראש ובראשונה, הם פשוט לא אוהבים אוכל מערבי. בנוסף, הם מעדיפים לחסוך את כספם ולבשל בבית. למעשה התופעה רווחת בקרבם של סינים שנוסעים לחו"ל לתקופה ארוכה, מכל סיבה שהיא, ולא רק בקרב הסטודנטים. ואיך אפשר להאשים אותם? הרי יש תקדים. גם לי הונג-ג'אנג, גנרל בתקופת שושלת צ'ינג, לקח אתו את כל כלי המטבח שלו כשערך ביקור רשמי בארה"ב.

מלבד השגות לגבי הרגלי אכילה ולמידה, איזה עוד מוניטין יצא לסטודנטים הסינים בניכר? של שחקני קלפים מדופלמים, כך מסתבר. הסינים אולי לא נוטים להיות מסמרי ערב במסיבות ההלל של האמריקאים, אבל הם בהחלט יודעים איך לבדר את עצמם בסגנון סיני. ברגע שסיני מגיע למדינה זרה, הדבר הראשון שמעניין אותו זה היכן אפשר למצוא עוד סינים שכמותו. הוא ינסה לאתר מישהו מהכפר, העיר או האזור שלו בסין, ובכלל, כל סיני שיקשר אותו לקהילה הסינית המקומית. הקהילה הזו שוקקת חיים וחבריה מנהלים חיי חברה פעילים; נפגשים לסעודות גדולות בבתיהם, שותים יחדיו ומשחקים קלפים ומה-ג'יאנג.

^{נהנים גם בלי הדרינקים}

סטודנט מקומי שייקלע למסיבה בסגנון הזה אולי יתאכזב כשלא יתעורר עם חמרמורת בבוקר המחרת, אבל הוא בהחלט ילמד דבר או שניים על משחקי חברה סיניים ועל החברה הסינית בכלל. הוא גם ילמד על תרבות השיחה, אופן האינטראקציה והקוד החברתי שקיים בין סינים. ההרמוניה היא מידה חברתית שהגיע עוד מהימים שהקונפוציוניזם היה באופנה, והיא חשובה לסינים עד היום; הם ינסו להימנע מקונפליקט או עימות, ותמיד ינסחו את דבריהם בצורה שלא תפגע בבן שיחם. גם אם דעתם נחרצת בנושא מסוים, הם יביעו אותה בצורה מרומזת ועדינה. כשזה מגיע להחצנה של רגשות, רב הנסתר על הגלוי, ורק חברים סינים טובים באמת ידברו על תחושותיהם או יחבקו האחד את השני כשהם נפגשים.

^{מסיבה אמריקאית טיפוסית. קשה לתפוס סיני בסיטואציה כזו}