ידידיו הותיקים של העם הסיני

מאת: יומון העם  תרגום: סו' ג'יה ורן בולדור

יש קבוצה של זרים מרחבי העולם, שלרוב הסינים לא הזדמן לפוגשם במהלך חייהם ולו פעם אחת. אולם בכל פעם ששמם יצוץ במאורע כזה או הקשר אחר, במוחו של כל סיני תרצד מיד המחשבה: "ידידיו הותיקים של העם הסיני" (中国人民的老朋友). עם ידידים אלה נמנים העיתונאי אדגר סנואו, מלך קמבודיה לשעבר נורודום סיהאנוק, מזכיר המדינה האמריקני לשעבר הנרי קיסינג'ר, היסטוריון המדע הבריטי ג'וזף נידהאם, ויו"ר הועד האולימפי האגדי, חואן אנטוניו סמראנש. "לעתים קרובות הסינים יוצקים רגשות ליחסים דיפלומטיים, ובמקום לדבר על תועלת הם מעדיפים להשתמש בכינוי ידידים", אומר פרופסור ג'אנג צ'ינגמין מהמכון ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת פקין.

^{אדגר סנואו ומאו בשנות ה-1930}

שישים שנה חלפו מאז החל "יומון העם" להעניק את התואר "ידיד ותיק של העם הסיני". בינתיים נכנסו לרשימה 601 אנשים, מחמש יבשות שונות ומ-123 מדינות. רוב הידידים זכו לתואר רק לאחר 1977, ובייחוד בשנת 1979, "בעתות של קשיים דיפלומטיים ושל שיקום יחסים, כל אחד נזקק לעזרתם של ידידים קרובים", חידש ג'אנג צ'ינגמין.

ג'אנג סבור שמספר הידידים ממדינה מסוימת מעיד על קירבתה של סין לאותה המדינה. מבין המעצמות, רק רוסיה לא מחזיקה במספר רב של ידידים, "משום שסין וברית המועצות היו מדינות קרובות כמו אחים ולא כמו ידידים. אולם היחסים ביניהן התדרדרו בהמשך". היו גם כמה מדינות קטנות שמהן יצאו ידידים טובים של סין, כמו למשל מלך קמבודיה לשעבר נורודום סיהאנוק, נשיאה לשעבר של טנזניה, ג'וליוס נייררה, ונשיאה לשעבר של זמביה, קנת קאונדה.

^{סיהאנוק מלך קמבודיה (אמצע) עם מאו וג'ואו אנלאי}

המדינה בעלת המספר הגדול ביותר של ידידים היא יפן, שהעמידה 111 ידידים לסין, מספר כפול ממספר הידידים האמריקנים. ב-15 באוגוסט 1995 טומיאיצ'י מוראיאמה, רה"מ יפן דאז, נשא נאום על הבעיות ההיסטוריות בין שתי המדינות והביע את התנצלותו וחרטתו מעומק הלב על המדיניות הקולוניאלית והאלימות שהפעילה יפן נגד סין במלה"ע השנייה.

חלק גדול מידידי סין היו אנשי ממשל ממדינות ברחבי העולם. בנוסף לקיסינג'ר ולניקסון, החלוצים של נירמול היחסים הדיפלומטיים בין סין וארה"ב, כל מנהיג שביקר בסין כמה פעמים זכה להיקרא ידיד של סין. בנוסף, כל איש שתרם לסין או שיתף עימה פעולה בתחומי הכלכלה, התרבות, האמנות והספורט, כמו למשל במסגרת "דיפלומטיית הפינג פונג" הידועה ו"דיפלומטיית הבלט" הפחות ידועה – נקרא אף הוא ידיד של סין.

^{קיסינג'ר ומאו בדרך לעשות היסטוריה (ג'ואו אנלאי מאחור)}

ידידי סין כוללים גם קבוצה נוספת של אנשים שנלחמו יחד עם הסינים נגד יפן. חלק מהם ביקרו במעוז המפלגה הקומוניסטית בינאן, וחלק היו טייסים שהגיעו מרוסיה בהתנדבות כדי לסייע בקרבות האוויריים שהתחוללו מעל ווהאן. קבוצה גדולה נוספת כוללת רופאים שהתנדבו לתרום בשדות הקרב בסין מקנדה, הודו, גרמניה, בולגריה, ארגנטינה, ארה"ב ובריטניה. קבוצת ידידים נוספת כוללת עיתונאים זרים, שלאחר בואם דיווחו לעולם על ההתרחשויות בסין. שלושת העיתונאים המפורסמים ביותר הם אדגר סנו, אנה לואיס סטרונג וסמדלי אגנס שנקראים לפי שמם "שלושת ה'אס'ים" (3S). ב-1984 הוקמה בסין "אגודת המחקר 3S". שם האגודה שונה בהמשך ל"אגודת ידידי סין הבינ"ל למחקר".

אחרי סיום תקופת המהפכה, סין גיבשה הגדרה שאדם חייב להתאים לעקרונותיה כדי להיות ראוי לתואר של ידיד. בהתאם להגדרה זו, שנוסחה ברוח האידיאולוגיה המאואיסטית ששרתה בסין באותה התקופה, הצטרפו לרשימת הידידים אישים רבים ממדינות העולם השלישי והגוש הסוציאליסטי. אולם כל אדם שסייע לבניין סין החדשה או דיווח לקהילה הבינ"ל על פירות מאמציה של סין – זכה להיקרא ידיד של סין, אפילו אם היה נתין של מדינה עוינת לסין.

^{מובארכ הצעיר בפגישה עם מאו בערוב ימיו}

במהלך שיקום היחסים הדיפלומטיים בשנות השבעים, נוספו לרשימת ידידי סין פיגורות פוליטיות ואנשי ציבור שסייעו למאמצים המדיניים. נשיאה הקודם של מקסיקו, לואיס אצ'ברייה, התעקש לתמוך בסין באו"ם ודרש שיוחזר לסין מעמדה הקודם במועצת הביטחון, ובכך הפך אף הוא לידיד של סין. משנת 1987 רשימת ידידיה של סין החלה להתמלא גם בראשים ומזכ"לים של ארגון בינלאומיים שונים.

אף על פי שסין התייחסה באסירות תודה לאלה שהוגדרו על ידה כידידים, החל משנת 2003 חל שינוי ביחס כלפיהם. יחס זה התבטא, למשל, בעובדה שמ-2003 חלה ירידה בכמות האזכורים של הביטוי "ידיד ותיק של סין" מחמישים לעשרים פעם בשנה ב"יומון העם". פרופ' ג'אנג מציין שהירידה בשימוש בביטוי זה נובעת משינוי במדיניות הדיפלומטית של סין, שהולכת כעת לעבר כיוון מציאותי ובינלאומי יותר, שבו השפעתם של ידידי סין ככלות הכל הולכת וקטנה.