מדיניות החוץ של סין

הקמתה של הרפובליקה העממית של סין בשנת 1949 מסמלת את תחילתו של פרק חדש במדיניות החוץ של סין. מאז שנת 1949 ועד לשנות ה-50 המאוחרות של המאה הקודמת, ממשלת סין כוננה יחסים דיפלומטיים וטיפחה קשרי ידידות עמוקה ושיתוף פעולה עם בריה"מ ומדינות סוציאליסטיות נוספות. ועידת בנדונג, שהתכנסה באינדונזיה בשנת 1955 במטרה לעודד שיתוף פעולה בין מדינות אסיה ואפריקה, היתה אבן דרך חשובה בעיצוב המדיניות החדשה, שכן מיד אחריה ועד לשנת 1956, ייסדה סין יחסים עם 25 מדינות מתפתחות מאסיה ואפריקה.

עד לסוף שנות ה-60 של המאה ה-20, כוננה סין יחסי ידידות הדוקים וחתמה על הסכמי שיתוף פעולה כלכלי וטכנולוגי עם גינאה, מאלי, גאנה, קונגו וטנזניה, תמכה במאבקיהם של אנגולה, גינאה ביסאו, מוזמביק, זימבבואה ונמיביה לשחרור לאומי ועצמאות, והצטרפה אל מאבק השחורים בדרום אפריקה נגד משטר האפרטהייד. בנוסף, סין הסדירה את גבולותיה עם בורמה, נפאל, מונגוליה ואפגניסטן וחתמה על אמנה לקביעת גבולות עם פקיסטן. במקביל, היא הצליחה ליישב את המחלוקת סביב סוגיית האזרחות הכפולה בה החזיקו סינים שהתגוררו באינדונזיה. עד לשנת 1969 מספרן של המדינות שקיימו יחסים דיפלומטיים עם סין הגיע ל-50.

^{נשיא סין, הו ג'ינטאו, יחד עם עמיתיו בפסגת ה-BRIC שנערכה באפריל השנה}

נקודת המפנה החשובה ביותר באסטרטגיית יחסי החוץ החדשה של סין אירעה ב-25 באוקטובר 1971, אז העבירה העצרת הכללית של האו"ם ברוב מוחץ את החלטה 2758, לפיה מכיר הארגון ברפובליקה העממית כמייצגת הגליטימית של סין, החלטה שהביאה לסילוקם של נציגי המפלגה הלאומית ממחוז טיוואן מכל זרועות האו"ם וארגוניו. זמן קצר אחר-כך, החלה סין לכונן יחסים רשמיים עם מרבית מדינות המערב.

בין שנות ה-70 המאוחרות ועד לסוף שנות ה-80 של המאה שעברה הונחו קווי היסוד של מדיניות החוץ הסינית של העידן הפוסט-מאואיסטי, בהשראת משנתו של דנג סיאופינג. במהלך אותה התקופה ומתוך הרצון להשתלב במערך הפוליטי כלכלי העולמי, ‬פיתחה ממשלת סין קשרים דיפלומטיים עם ארה"ב, יפן ומדינות מערב אירופה ופעלה להידוק את יחסי הידידות המסורתיים עם בריה"מ והמדינות המתפתחות. במקביל, היא השקיעה מאמצים בחיזוק הקשרים עם שכנותיה. בשנת 1984 חתמה על הצהרה משותפת עם ממשלת בריטניה לפיה נקבע כי החל משנת 1997 תחיל סין את ריבונותה על הונג קונג. שלוש שנים אחר-כך, היא חתמה על הצהרה דומה עם פורטוגל, במסגרתה סוכם כי מקאו תוחזר אף היא לסין בשנת 1999.

עם כניסתו לתפקיד מזכיר המפלגה ויו"ר הרפובליקה העממית של סין במהלך שנות ה-90, המשיך גי'אנג דזה מינג בקו של קודמו, והוסיף לקדם מדיניות חוץ המונחית על ידי עקרונות של חירות, עצמאות ודו-קיום בדרכי שלום. הוא הוסיף לפעול לפיתוח והידוק יחסי הידידות והשותפות עם מדינות העולם ולקידום הסדר הכלכלי והפוליטי העולמי החדש. במהלך התקופה חידשה סין את יחסיה הדיפלומטיים עם אינדונזיה, כוננה קשרים רשמיים עם סינגפור, ברוניי ודרום קוריאה והצליחה לשפר את היחסים עם ויאטנם ומונגוליה ולהביאם לידי נורמליזציה.

ביקורו של ג'יאנג דזה מינג בדרום מזרח אסיה בשנת 1996 הסתיים בכינון יחסי שותפות אסטרטגית קונסטרוקטיבית בין סין להודו ופקיסטן לקראת המאה ה-21. כמו כן, הושגה הסכמה עם ממשלת נפאל לכינון יחסי שכנות בין שתי המדינות על בסיס הבנה הדדית, ידידות ושיתוף פעולה. בהמשך, הוסיפה ממשלת סין לכונן קשרים דיפלומטיים באופן רשמי עם 19 ממדינות אמריקה הלטינית ולהדק את יחסיה עם מדינות ממזרח אירופה ומדינות אפריקניות מדרום לסהרה. מדינות רבות נוספות החלו לגלות עניין גובר והולך בכינון יחסים דיפלומטיים עם סין.

תחילתו של האלף השלישי הביאה עמה רוחות של פלורליזם. במקביל, מגמות הגלובליזציה הולכות ומעמיקות. סין הפכה כבר לשחקן מרכזי ובעל אחריות בזירה הבינלאומית וככזו היא שואפת להמשיך ולגבש מדיניות חוץ גלובלית אשר הולמת את עוצמתה הכלכלית והפוליטית העולה באסיה בפרט ובעולם בכלל, תוך שיתוף פעולה הדוק ומלא עם כל אומות העולם.

^{נשיא סין לשעבר, דנג סיאופינג בפגישה שנערכה בשנת 1978 עם עמיתו ג'ימי קרטר בארה"ב} 

הממשלה הסינית דובקת במדיניות חוץ עצמאית ואוטונומית החותרת לשלום. מטרתה הבסיסית של מדיניות החוץ הסינית היא להבטיח את עצמאותה של סין, ריבונותה ושלמותה הטריטוריאלית, ולפעול ליצירת סביבה בינלאומית שתאפשר להמשיך ולהוביל קדימה את מדיניות הרפורמות והמודרינזציה תוך קידום עקרונות של פיתוח, שיתוף פעולה ושלום מתמיד בין כל העמים. קווי מדיניות החוץ מבוססים באופן עקבי על חמישה עקרונות בסיסיים הכוללים כיבוד והכרת הריבונות הלאומית והשלמות הטריטוריאלית והעצמאות הפוליטית של כל מדינה, שוויון ותועלת הדדית, עקרון אי ההתקפה (או אי תוקפנות), אי התערבות בענייניה הפנימיים של המדינה ודו קיום בדרכי שלום, תוך פיתוח והעמקת יחסי ידידות ושיתף פעולה עם כל מדינות העולם.

סין מכבדת את זכותה של כל מדינה ומדינה לעצמאות לאומית, מכאן היא מתחייבת שלא תעשה שימוש בכוח צבאי כנגד מדינות אחרות, לא תחתום על בריתות צבאיות, לא תיקח חלק במירוץ החימוש הצבאי ולא תפעל להתרחבות צבאותיה. מדיניות החוץ הסינית מתנגדת לרעיון של הגמוניה. היא תופסת את כל מדינות העולם כשוות, ללא משוא פנים וללא תלות בגודלן או עוצמתן הכלכלית והצבאית ותומכת בדו-קיום בדרכי שלום בין כל מדינות העולם וביישוב סכסוכים בדרך של הידברות על בסיס שיוויוני. לאף מדינה אין את הזכות להתערב בעניינה הפנימיים של מדינה אחרת.

סין מתחייבת לקחת חלק פעיל בתהליך יצירתו של סדר פוליטי וכלכלי עולמי חדש, על בסיס חמשת העקרונות של דו-קיום בשלום. היא מעוניינת לקיים קשרי מסחר ושיתוף פעולה כלכלי וטכנולוגי עם כל אומות העולם, ולפעול לקידום דיאלוג בין תרבויות באמצעות חילופים תרבותיים, חברתיים ומדעיים, על בסיסם של עקרונות השיוויון והתועלת ההדדית, על מנת שניתן יהיה לספק לעולם יציבות וחוט שדרה מוסרי וליצור שגשוג אשר מפירותיו יוכלו להינות כולם.

מאז הקמתה של הרפובליקה העממית של סין לפני כ-60 שנה, עברה אסטרטגיית החוץ של סין שינויים וארגון מחדש באופן המשווה לה מאפיינים סינים ייחודיים. עם התגבשותו של סדר עולמי רב-קוטבי חדש והתנופה בקשרי הסחר והחליפין העולמיים והגלובליזציה, תהליכי שינוי עמוקים בתחום היחסים הבינלאומיים מביאים מדינות רבות להעריך מחדש את מדיניות החוץ שלהן. השאיפה לפיתוח משותף, שלום ושיתוף פעולה הן מטרה משותפת לבני כל העמים. עם תחילתה של המאה החדשה, אסטרטגיית החוץ של סין ניצבת בפני אתגרים והזדמנויות כאחד. היכולת להיות עם יד על הדופק, תוך עירנות, כושר הסתגלות והתאמה לשינויים תסייע לסין לנצל הזדמנויות חדשות ולהתמודד עם כל אתגר בהצלחה. משנתו של דנג סיאו-פינג ומורשתו של ממשיכו ג'יאנג דזה-מינג, יוסיפו לשמש כבסיס עליו תהיה מושתתת מדיניות החוץ של סין גם בעתיד. סין תוסיף לדבוק במדיניות חוץ עצמאית ואוטונומית החותרת לשלום והיא תפעל ללא לאות ובמסירות להגברתה של הפעילות הדיפלומטית בעתיד, על מנת ליצור סביבה בינלאומית יציבה שתאפשר את המשך פיתוחה של המודרניזציה והכלכלה הסוציאליסטית ותאפשר לסין לתרום את חלקה וחובתה בקידום השלום בעולם כולו.