סישואנגבאנה: מסע לכפרים אקזוטיים

^{כתבה זו היא המשך ישיר לחלק א'. הערה חשובה למטיילים: הטרק המתואר בכתבה מצריך הליכה מרובה ויכולת ניווט. היו בטוחים תמיד שאתם יודעים לאן מועדות פניכם. אם יש ספק, חזרו על עקבותיכם.}

כאמור, סישואנגבאננה היא גן עדן לחובבי טרקים. בניגוד למצופה, את המסע כדאי להתחיל דווקא על כוס קפוצ'ינו. בצידה המערבי של כיכר מאטינג לו (Mating lu) שבמרכז העיר נמצא Mei Mei Café. שם, תהיה לכם גישה למאגר מידע שערכו לא יסולא בפז, וזאת במחיר סמלי של כוס קפה או מילקשייק צונן. בית הקפה מציע שירותים של מדריך צמוד לליווי טרקים ברחבי הנפה, אך גם הררי מידע וסיפורי דרך שהותירו אחריהם מטיילים בשפות שונות (וגם בעברית!).

^{פלורה ופאונה במיטבן}

 לאחר עלעול מעמיק בשלל המסלולים המוצעים, נפלה ההחלטה. בבוקר המחרת שמנו פעמינו אל עבר העיר סִידִינג (Xi ding, בסינית: 西丁), הנמצאת כ-70 ק"מ מערבית לג'ינג-הונג. כדי להגיע לסידינג, יש להחליף אוטובוס בתחנה המרכזית של מנג-האי. האוטובוס האחרון יוצא ממנג-האי ב-15:30, ואם תפספסו אותו תאלצו ללון בעיירה או לנתר על אוטובוס מזדמן שמקרב אתכם אל הכפר ולתפוס מונית בהמשך. אם בחרתם להישאר, תוכלו להעביר את הערב ברחוב הברים שקרוב לתחנה המרכזית תוך השקת כוסיות בירה עם המקומיים החביבים.

^סידינג

סידינג היא התחנה האחרונה לפני ההיפרדות מהציביליזציה (ויש שיגידו שנפרדתם ממנה כבר בג'ינג-הונג). ניתן לקנות שם צידה לדרך ולמלא את בטנכם בארוחה חמה לפני היציאה. אם הגעתם בערב, תוכלו ללון באכסניה שממוקמת מאחורי הדואר. כדי להגיע לראש המסלול, יש לצעוד כ-40 דקות חזרה בדרך ממנה הגעתם עם האוטובוס, עד שתראו מימינכם סְטוּפָּה לבנה מעוטרת בשני פסלי דרקונים ירוקים-זהובים.

^{"השביל הזה מתחיל כאן"}

התחילו לצעוד משמאלהּ במורד הגבעה. לאחר כחצי שעת הליכה תגיעו לכפר דזוֹנְג-פָּאנְג, שם יהפוך השביל לדרך בטון שתתעקל שמאלה. הדרך אמנם תתפתל חזרה לימין ותפתה אתכם להעמיק אל תוך הכפר, אבל על מנת להמשיך לכפר הבא, יש לרדת מדרך הבטון ליד המכולת שמול המנזר לכיוון מערב (בתקווה שבקוראכם שורות אלו ציוני הדרך הללו עדיין שם. אם לא, אזרו את כשרון הפנטומימה שלכם ונסו את מזלכם עם בני הכפר).

^{דזונג-פאנג. כמו מסיפור אגדה אסייתי}

על אף שהיה ברשותנו את סיפור הדרך שצילמנו מראש, תעינו בדרך. פספסנו את המנזר והמכולת, אבל הרווחנו את ההזדמנות להתפעל מבתי הכלונסאות והכפר הציורי, שנדמה היה כאילו הגיח מתוך סיפור מזמן אחר. בסופו של דבר מצאנו את עצמנו מתהלכים בשדות אורז וקנה סוכר – תגלית שדווקא שימחה אותנו לזמן קצר, בטרם התחוור לנו שסטינו קשות מן המסלול. זקנה ברוכת קמטים ניסתה לסמן לנו להיכן ללכת, אולם הניסיונות לתקשר אִתה עלו בתוהו.