מהגרי עבודה עם דרישות

מקור: יומון העם תרגום: סי סיאוצ'י ויואב וולנסקי

דוח שפורסם על ידי קבוצת מחקר מהפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת צ'ינגהואה, מראה כי בשנים האחרונות ישנה מגמה שלילית בולטת ביכולתם של מהגרי עבודה להשאר באותה עבודה לאורך זמן. מהמחקר עולה כי ל-66% ממהגרי העבודה החליפו עבודה מתישהו בעבר, 50% החליפו את עבודתם מתישהו במהלך 22 החודשים האחרונים, ו-25% החליפו את עבודתם במהלך 7 החודשים האחרנים. ממוצע הזמן בו עובד מחזיק בעבודה מסויימת עומד על שנתיים, וממוצע הזמן של חיפוש עובדים חדשים עומד על חצי שנה בערך.

בנוסף מגלה הדוח כי נטיה זו הולכת ומתחזקת באופן עקבי בשנים האחרונות. על פי ממצאיו, ממוצע זמן ההישראות בעבודה של מהגרי עבודה שהתחילו לעבוד בשנת 2004 עומד על 4.3 שנים, ואילו הממוצע אצל אלו שהתחילו לעבוד בשנת 2008 מסתכם ב-2.2 שנים.

בעוד שהנטיה של מרבית ממהגרי העבודה להחליף עבודה ומקום מגורים נובעת מהצורך לפרנס את עצמם, ישנו מיעוט של אנשים שעושים זאת על מנת לממן את טיוליהם. מומחים ערכו מחקר על תופעה זו של "עבודות בטיולים וטיולים בעבודות", ומצאו כי קבוצה זו של מהגרי עבודה שונה ביסודה ממרבית מהגרי העבודה. אנשים ממעד הצווארון הלבן רואים בעבודה במהלך טיול כדרך חיים, ולא כמקור הכנסה זמני.

מהגרי העבודה של הדור החדש, אשר נולדו לאחר שנת 1980, עומדים על 58.4% מכלל מהגרי העבודה; זהו החלק הארי מתוך כלל המהגרים. ד"ר הֶה ג'יאנג-סוי, מרצה מאוניברסיטת סין לפוליטיקה ומשפט, סבורה כי מהגרי עבודה אלו אינם מנוסים בעבודה חקלאית, והם מתחילים לעבוד במפעלים מיד לאחר סיום הלימודים בתיכון במטרה לנסות להישאר בערים ולא לשוב לכפרם. הדרך בה הם רואים לנכון כיצד לחיות את חייהם שונה מאוד מהדרך של המהגרים מן הדור הישן. הם מחפשים סביבת עבודה נעימה יותר, עבודה שאינה תחת לחץ, זכות בחירה ביותר תחומים בחייהם ואיכות חיים באופן כללי.

לדבריה של ד"ר הֶה, הסיבה המיידית להגירת העבודה לערים היא השאיפה לשכר גבוה יותר כמו גם ריבוי ההזדמנויות התעסוקתיות. סיבות נוספות הן רצון בשיפור איכות החיים, רמת מערכות החינוך והבריאות וכו'.

ואנג ג'יֶין-הואה, דוקטורנט בחוג למדעי החברה של אוניברסיטת צ'ינגהואה סבור כי מערכת התעסוקה הנוכחית טובה לבעלי המפעלים, והיא גמישה מספיק כדי לאפשר להם לקבוע שכר מאוד נמוך – אפילו כאשר הם מצייתים לחוק שכר מינימום. הדבר מעודד פועלים לזנוח במהרה מקומות עבודה כאלו, ו"לזגזג" באופן תכוף בין כל המרבה במחיר. הביקוש הגדול בשוק העבודה ומגמת העלייה בשכר מאפשרים להם זאת.

לתופעה זו של מעבר תכוף בין עבודה אחת לאחרת השפעה בשלושה מישורים. בשביל העובדים עצמם, החלפת עבודות ומקומות מגורים במרווחי זמן קצרים מערימה קשיים ברקימת קשרים חברתיים ויחסי ידידות, ולא מאפשרת הרגשת שייכות התורמת לשחרור לחצים. מעבר לכך, תקופת האבטלה שבין העבודות מותירה אותם ללא הכנסה, ועלולה להוביל לחוסר יציבות בחיי המשפחה והנישואין.

מבחינת החברות המעסיקות פועלים, ה"זגזוג" אמנם פחות משמעותי, אולם תהליך ההתייעלות שלהן נפגם מאחר ועליהן להכשיר עובדים חדשים לעתים קרובות.

מבחינת הממשלה התופעה יוצרת שתי בעיות; האחת היא חוסר יציבות חברתי, והשניה היא בעיה שתתעורר כאשר יהיה צורך לדאוג לאותם עובדים כאשר יגיעו לגיל הפנסיה.