מאת: גלובל טיימס תרגום: שי כהן
קיינסיאניזם היא תיאוריה כלכלית הקוראת להתערבות פעילה של הממשל במטרה לשמור על יציבות וצמיחה כלכלית. ממשלת סין פועלת בהתאם לתיאוריה זו, ומעודדת את הגדלת האשראי הבנקאי במדינה. אך למעשה, צעדים אלו אינם תורמים לכלכלה אלא מובילים לעלייה באינפלציה ולהעמדת הבנקים בסכנת קריסה.
ב-25 באוקטובר הודיע ראש ממשלת סין, וון ג'יה-באו, כי על מנת לסייע לעסקים הקטנים יש להגדיל את היקף מתן האשראי. הודעה זו הפתיעה מומחים רבים אשר העריכו כי לאור סכנת האינפלציה תהדק הממשלה את המדיניות המוניטרית בה היא נוקטת.
אם נניח כי מחצית מההלוואות שהעניקו הבנקים הסינים ב-3 השנים האחרונות הן הלוואות ברמת סיכון נמוכה, אזי בכל שנה 1.4 טריליון דולר מונחים על קרן הצבי. משמעות הדבר היא כי בעקבות מתן האשראי הנדיב מצד הבנקים, גירעונה של סין כיום הוא כפול מזה של ארה"ב. לאחרונה, מתרחבת פעילות הממשלה על פי מודל הכלכלה הקיינסיאנית ויש הטוענים כי השפעותיה לטווח הארוך יהיו שליליות. העמקת התערבות הממשלה בכלכלה ודחיית פיתרון בעיית האינפלציה, עשויים להוביל להחמרת בעיה זו ולשפל כלכלי.
להשפעתם של צעדים מסוג זה ישנו תקדים היסטורי בדמות המשבר הכלכלי שפקד את רפובליקת ויימאר (גרמניה בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה ועד לעליית הנאצים לשלטון). בין השנים 1919-1923 זינקו המחירים ברפובליקה פי 10 מיליארד, חסכונות מעמד הביניים אבדו והכלכלה התמוטטה קליל.
אם תמשך ההחמרה באינפלציה, לא תוכל התיאוריה הקיינסיאנית לחלץ את המדינה מהמשבר העתידי. במקרה שכזה תאלץ סין, שהתבקשה בעבר להעניק סיוע כלכלי, לבקש גם כן את עזרת מדינות העולם.
