לו סו'ן: דיוקנו של מהפכן

לוּ סוּ'ן (Lu xun, בסינית: 鲁迅), מי שנחשב לאבי הספרות הסינית המודרנית, הוא אחד הסופרים ואנשי הרוח המוערכים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה של סין. לו, ששמו האמיתי היה ג'וֹאוּ שוּ-רֶן, הצליח לעורר מהפך מחשבתי עמוק ואמיתי בארצו. הוא נולד בשנת 1881 בעיר שאוסינג שבמחוז ג'ה-ג'יאנג וכבר בגיל צעיר נאלץ לטעום את טעמם המר של החיים, עם מותו בטרם עת של אביו.

בתקופת נעוריו התחנך לו בבית-ספר מערבי, שם נחשף לראשונה לתורת האבולוציה של דרווין, ממנה הושפע רבות. כתלמיד הוא גמע בשקיקה את כתביו של תומאס הנרי הקסלי, ביולוג אנגלי האחראי, בין היתר, גם על כתיבת הספר "אבולוציה ומוסר", וקיבל מהם אישור למה שידע עוד בילדותו – העולם בו אנו חיים הוא עולם תחרותי ודורסני ומי שרוצה לשרוד בו צריך להצטייד בחוסן נפשי, אומץ-רוח, קשיחות והסתמכות עצמית. לו למד כי על-מנת להצליח בעולם שכזה, אסור להיכנע לתכתיבי הגורל או להיות נתון לחסדיהם של אחרים.

בשנת 1902 החליט לו לנסוע ללמוד רפואה ביפן, כשהוא מונע מתוך רצון לעזור לחולים כמו אביו אשר איבדו את חייהם בגלל רופאים שרלטנים. מאז שהיה ילד קיננה בו תחושה אמיתית של שליחות לפעול על מנת לתקן את עוולות החברה הסינית ולשפר את מצבה הרעוע של מערכת הבריאות במולדתו, בה דבק באותם הימים כינוי הלעג "האיש החולה של יבשת אסיה". הוא האמין כי העיסוק ברפואה יסייע לו בעתיד להעיר את העם מהתרדמת בו היה שרוי, אולם עד מהירה טפחה המציאות המרה על פניו.

במהלך שהותו בטוקיו הוא סבל מאפליה מצד היפנים שטיפחו באותם ימים עליונות כלפי העמים השכנים, בייחוד כלפי סין. באחד השיעורים הקרין המרצה שקופית המציגה גבר סיני שנחשף כמרגל חווה התעללות אכזרית מצידם של חיילים יפנים כשמסביבם עומדים גברים סינים גדולי גוף ומתבוננים במחזה מקפיא הדם באדישות ובעיניים ריקות. המחזה שנגלה אליו דרך השקופית הותיר חותם קשה על נפשו וגרם לו להבין עד כמה הרסנית ומסוכנת היא האדישות. באותו היום הוא החליט לנטוש את לימודי הרפואה ולהתחיל לכתוב.

בתחילה הוא תירגם יצירות ספרותיות משפות זרות לסינית, ערך כתבי עת ספרותיים ופירסם מאמרים ומשם המשיך לכתיבת סיפורת. בעבודותיו עסק לו בעיקר בחברה הסינית על כל חולייה ויחד עם חבריו למקצוע ניסה למצוא תשובות לשאלות כמו מהו מצב הקיום האידיאלי של האדם, היכן נעוץ שורש הבעיה בה מצויה החברה הסינית וכיצד יש לתקן את חולשותיה. בניסיונו למצוא פתרון לסוגיות אלו קישר לו בין ההתנסויות האישיות שחווה במהלך ימי חייו עם חוויותיו של העם הסיני וגורלו וכך למעשה קיבע את מעמדו בפנתיאון הספרות הסינית.

לו שב לסין בשנת 1909 והחל לעסוק בהוראה, תחילה בהאנג-ג'ואו ולאחר מכן בשאוסינג, עיר הולדתו. במהלך תקופה זו הוא שקע בדכאון עמוק שהלך והתעצם כשהתחוור לו כי מהפכת סינהאי שפרצה בשנת 1911 לא תצליח לפתור את מצוקותיו של העם הסיני ולחלץ אותו מתוך הנחשלות והקפאון בו היה שרוי.

 
^{סיפוריו של לו התמקדו בדמויות החלשות משולי החברה הסינית}

מצבו הנפשי של לו החל להשתפר במהלך ימי תנועת הרביעי במאי, התנועה אשר הוקמה בשנת 1919 על ידי אותם מהפכנים אשר יביאו לבסוף לנפילתה של השושלת הקיסרית האחרונה בסין. חברי התנועה, מרביתם אינטלקטואלים ששבו חזרה למולדתם לאחר שרכשו השכלה מעבר לים, דגלו בהתרחקות מהמסורת הסינית שנתפסה כמשקולת כבדה על צווארו של העם אשר מונעת ממנו להיחלץ מחוליו. הם קראו לחדשנות ולאימוץ נרחב של רעיונות מערביים.

אווירת האופטימיות והמהפכנות שאפיינה את אותה התקופה, בשילוב עם הידיעה שמשהו אכן הולך להשתנות, הביאה את לו סו'ן לפרץ של יצירתיות והשראה ובאותם ימים הוא כתב את היצירות החשובות והמוערכות ביותר ברפרטואר שלו.

הפעם הראשונה ששם העט של לו סו'ן הופיע היתה ב-15 במאי 1918, אז פירסם את הסיפור הקצר "יומנו של משוגע" (A Madman's Diary, בסינית: 狂人日记) בכתב העת "הנוער החדש". מדובר ביצירה הראשונה בתולדותיה של סין שנכתבה בשפה המדוברת, יצירה אשר הניחה את אבן הפינה עליה הושתתה התנועה הספרותית החדשה במדינה.

^{שאוסינג, עיר הולדתו של לו סו'ן}  

בסיפור זה תוקף לו סו'ן בחריפות את השיטה הפיאודלית החשוכה ששלטה בסין במשך אלפי שנים. הוא עשה שימוש בקניבליזם כמטאפורה לאופן בו הערכים הפיאודליים המיושנים כירסמו בשכבות הנמוכות של החברה הסינית, דיכאו ואימללו אותן. הסיפור מבוסס על חוויותיו האישיות רוויות הסבל של לו שבמקביל גם חש את כאב ההזדהות עם גורלם של בני עמו.

בשנת 1921 הוציא לו סו'ן לאור את "הסיפור האמיתי של אה-Q", אחת מיצירות המופת של הספרות הסינית המודרנית. הסיפור מספק הצצה אל החברה הסינית על כל עיוותיה ומרכיביה המגוחכים בתקופת שקדמה למהפכת סינהאי ולאחריה.

העלילה עוקבת אחר הרפתקאותיו של אה-Q, בן למשפחת איכרים טיפוסית עם השכלה מועטה וללא מקצוע. גם כאשר הוא חווה כשלון והשפלה, אה-Q הגאוותן מסרב להכיר במציאות. על אף שהוא אפס גמור, מושא ללעג ולבוז, הוא אינו מודה בכך אלא בוחר לחיות באשליות ובמציאות השקרית שהוא בנה לעצמו. הוא רודה בחלשים ממנו אך ירא מאלה שמעליו. הוא משכנע את עצמו שרוחנית הוא חזק יותר ממדכאיו, גם כשהוא בוחר להיכנע לרודנות שלהם. אך למרות כל זאת, אה-Q ממשיך לעבוד ולקרוא למהפכה. כאשר נודע לו על דבר מהפכת סינהאי הוא רצה להיכנע ולמסור עצמו לידי הכוחות המהפכניים וכך לשנות את גורלו.

תכונותיו של אה-קיו סימפטומטיות למצבה של החברה הסינית כולה באותם זמנים. בדומה למרבית אחיו הסינים, תפיסת המהפכה של אה-Q היתה פשטנית מדי והיא התבססה באופן מוחלט על אינטרסים אישיים. כמו סינים רבים באותה התקופה, גם אה-Q לא באמת חווה התעוררות.

לו סו'ן אמנם לא כתב הרבה, אך יצירותיו הספרותיות תרמו רבות לעיצובו של הלך הרוח המהפכני והשפיעו השפעה מכרעת על המחשבה הרפורמיסטית בסין החדשה. סיפוריו התמקדו, כאמור, בדמויות החלשות משולי החברה הסינית, אותם אנשים אשר נידונו לחיי סבל, אפליה ואומללות. לו התקומם מכך שאותם אנשים גילו אדישות מוחלטת כלפי אלה שחלקו גורל זהה לשלהם. לא זאת בלבד, הם אף נהנו להשפיל את החלשים מהם. במקביל, הוא התרעם והתעצב על כך שהם אינם עושים דבר על מנת לנסות ולשנות את גורלם או לעמוד על זכויותיהם.

כתיבתו של לו סו'ן צלולה ונוקבת. הוא חושף בלשון מושחזת היטב עלילות חסרות רחמים רוויות בביקורת נוקבת, הומור ואירוניה. הוא התברך ביכולת מופלאה לתאר את הלך הרוח והמציאות היומיומית באופן הנושק לשירה ובכך הניח את היסודות להתפתחותו של ז'אנר הפרוזה הסינית.

משנת 1930 ועל אף שנרדף על ידי המפלגה הלאומית שהיתה אז בשלטון, הצטרף לו לתנועות וארגונים מהפכניים רבים, כגון תנועת החופש של סין, ליגת הסופרים השמאלנים והברית להגנה על זכויות האזרח. בהמשך חבר לחזית המאוחדת הלאומית נגד יפן שהוקמה על ידי חוגי הספרות והתרבות של סין. לו תרם תרומה מהותית לעיצובם של תרבות ופולקלור סיניים בעת החדשה - הוא יסד והקים אגודות ספרותיות כמו ה"האגודה ללא שם" ו"אגודת פרחי השחר", ערך והוציא לאור כתבי עת רבים, תירגם יצירות ספרותית חשובות לסינית ופעל לטיפוחם של סופרים ויוצרים צעירים רבים.

גדולי המנהיגים הסינים התחנכו על סיפוריו של לו סו'ן ועם ייסודה של הרפובליקה העממית של סין בשנת 1949 הם מיהרו להקים מוזיאונים להנצחתו בערים רבות בסין, כדוגמת בייג'ין, שאנחאי, שאוסינג, גואנג-ג'ואו וסיה-מן. סיפוריו נכנסו לתוכנית הלימודים של בתי הספר היסודיים והתיכוניים במדינה ויצירותיו החשובות, כמו "ברכה" ו"יומנו של משוגע" אף עובדו לסרטים.

לא זו בלבד שלו סו'ן זכה לתהילה במולדתו, הוא אף קנה לעצמו שם עולמי כאחד הסופרים המשפיעים של המאה ה-20 ויצירותיו תורגמו ליותר מ-50 שפות. למרבה הצער, הספר היחידי שתורגם לשפה העברית הוא "קריאות קרב: סיפורים", קובץ סיפורים קצרים המכיל, בין היתר, גם את "יומנו של משוגע" ו-"הסיפור האמיתי של אה-Q".